תצפית (צבא)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תצפית בהקשר הצבאי היא התבוננות ומעקב בראייה אחר המתרחש במרחב שטח מוגדר לשם איסוף מודיעין חזותי או הכוונת פעולות צבאיות. תצפית יכולה להיעשות בראייה ישירה של אדם (תצפיתן או צופה), בסיועו של אמצעי אופטי כלשהו; היא יכולה להיעשות גם על ידי פלטפורמה בלתי מאוישת - כלי רכב או כלי טיס - המשמשת כתווך המעביר את המראות שהוא קולט לאתר מאויש מרוחק ממנו. החל ממלחמת העולם הראשונה עלתה מאוד חשיבותה של התצפית האווירית, הנערכת באמצעות כלי טיס שונים.
פעילות התצפית הצבאית מתקיימת מאז העת העתיקה, מתוארת עוד בתנ"ך, למשל: ”וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל” (ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק י"ז).
את המילה תצפית חידש הבלשן יצחק אפשטיין.[1] ממילה זאת נגזר בצה"ל הפועל התנייני לְתַצְפֵּת.