ספר הבהיר
מהחיבורים הראשונים בתורת הקבלה. זהות מחבר הספר וזמן חיבורו עלומים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ספר הבהיר הוא מן החיבורים הראשונים בתורת הקבלה[1]. זהות מחבר הספר וזמן חיבורו עלומים, אולם אזכוריו הראשונים הם בין מקובלי פרובאנס בראשית המאה ה-13. המסורת מייחסת את הספר לתנא רבי נחוניא בן הקנה, המוכר גם כדמות מרכזית בספרות ההיכלות והמרכבה, אשר מוזכר בראש הספר. לבד מהמשפט הפותח של הספר, המיוחס לרבי נחוניה בן הקנה, כל שאר דבריו מיוחסים לאמוראי ארץ ישראל וחכמים לא מזוהים (רבי ברכיה, רבי נחמיה, רבי אבון, רבי אמורא ועוד).
מידע כללי | |
---|---|
מאת | מיוחס לרבי נחוניא בן הקנה |
שפת המקור | עברית |
נושא | קבלה |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | המאה ה-12 בערך |
קישורים חיצוניים | |
ויקיטקסט | ספר הבהיר |
על פי ההשערה הרווחת במחקר כיום, צורתו הספרותית התגבשה ונערכה במהלך המאה ה-12 באשכנז ובפרובאנס, אף שהוא מבוסס על מקורות קדומים יותר שקשה למקמם ולתארם.
ספר הבהיר הוא יצירה מצומצמת בהיקף של מאתיים סעיפים, רובם קצרים, שנכתבו בעברית ובארמית. הקטעים כוללים אוסף מדרשים בסגנון מדרשי חז"ל, שחלקם מיוחסים לתנאים ולאמוראים.
הספר פותח במשפט "אמר רבי נחוניא בן הקנה: כתוב אחד אומר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים", ועל כן כונה בפי המקובלים ספר הבהיר. ממשפט זה נלקח גם הכינוי "מדרש ר' נחוניא בן הקנה", בו השתמש הרמב"ן[2], אחד הראשונים שמזכירים את הספר, אך בין המקובלים התקבל "הבהיר" כשם הספר.