סנהדרין
כינוי לבית דין הגבוה מתקופת בית שני עד תקופת התלמוד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סַנְהֶדְרִין (או סנהדרֵי גדולה או בית דין הגדול) היא בית דין של שבעים ואחד (ולדעת רבי יהודה שבעים) דיינים ששימש ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי.
ערך זה עוסק בבית דין קדום של העם היהודי. אם התכוונתם למסכת בש"ס, ראו מסכת סנהדרין.
הסנהדרין החלה לפעול בשנת ב'תמ"ט (1312 לפנה"ס), בשנה השניה שלאחר צאת בני ישראל מארץ מצרים[1]. היא פעלה בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בדרכי וכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.