סימפוניית תהילים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סימפוניית תהילים (1930) היא יצירה מן הזרם הנאו-קלאסי של איגור סטרווינסקי. מקור היצירה בהזמנה של סרגיי קוסביצקי לחגיגות היובל של התזמורת הסימפונית של בוסטון.
"זו איננה סימפוניה שבה אני כולל מזמורי תהילים לשירה. להפך, זאת שירת מזמורי תהילים שאני מעצב לסימפוניה."
— איגור סטרווינסקי[1]
באוגוסט 1964 בוצעה לראשונה בישראל "סימפוניית תהילים" במסגרת פסטיבל ישראל באמפיתיאטרון של קיסריה, בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית והמקהלה הפילהרמונית תל אביב, בניצוח סטרווינסקי בן ה-81.
שלושת פרקי היצירה מנוגנים ברצף, ללא הפסקה. הטקסט הוא התרגום הלטיני של מזמורי תהילים, ל"ט, י"ג–י"ד (פרק ראשון, פרלוד), מ', ב'–ד' (פרק שני, פוגה), וק"נ בשלמותו (פרק שלישי, אלגרו סימפוני). בפרטיטורה, בגרסה חדשה משנת 1948 בהוצאת בוזי והוקס, מצוין הטקסט כלקוח ממזמורים ל"ח ו-ל"ט, בהתאם לחלוקת הפרקים בתרגום השבעים, השונה מהחלוקה לפי המסורת היהודית וחלק מהגרסאות הנוצריות.
מבחינה סגנונית זו יצירה המשקפת במידה רבה גישה נאו-קלאסית למוזיקת קודש. הפרק השלישי, אם כי הוא כולל אינטרלודים כליים פוליטונאליים, עושה שימוש נרחב בקדנצות בתפקידים הקוליים, בעיקר בסיום היצירה. בנוסף לגישה הנאו קלסית, ישנם מוטיבים רבים של ארכאיות ביצירה, סגנון כתיבה שהיה אהוב מאוד על סטרווינסקי. שימוש במוזיקה כמעט פגאנית, כאשר המרכיב החשוב בהּ הוא המקצב והכלים הבולטים בהּ הם כלי ההקשה.