מגילת איכה
אחת מחמש מגילות שבתנ"ך, מכילה קינות על חורבן ירושלים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מְגִלַּת אֵיכָה היא קובץ של חמישה פרקי קינות, שחוברו ככל הנראה לאחר חורבן ירושלים, בית המקדש הראשון והגליית תושביה. ונכנסו בהמשך לתנ"ך. שאלת זהות המחבר או שמא המחברים של הקינות שבספר לא נפתרה: המסורת היהודית, ובעקבותיה הנוצרית, מייחסות את כתיבת המגילה לנביא ירמיהו,[1] אך ייחוס זה איננו מקובל במחקר.
עמוד ראשון במגילת איכה מסורתית הכתובה בכתב סת"ם על גבי קלף | |
שפה | עברית |
---|---|
תקופת התרחשות | סמוך לחורבן בית המקדש הראשון (586 לפנה"ס) |
סוגה | ספר קינות |
מספר פרקים | 5 |
מספר פסוקים | 154 |
סדרת ספרים | חמש מגילות |
הספר הקודם | מגילת רות |
הספר הבא | קהלת |
דמויות מרכזיות | בת ציון |
יצירות נגזרות | איכה רבה |
בתנ"ך כלול הספר בחלק ה"כתובים", כאחת מחמש המגילות, ובקאנון הנוצרי הוא כלול בספרות "הנביאים הגדולים" שבברית הישנה כנספח לספר ירמיה. שמו הנוכחי של הספר בתנ"ך הוא "מגילת איכה", זאת משום היותו חלק מחמש המגילות, ועל שם התיבה הפותחת את החיבור "איכה ישבה בדד...". אולם שמו הקדום של הספר היה "קינות" או "קינות ירמיהו", והוא ניתן לו על שום תוכנו – כך כינויו בתרגום השבעים היווני: Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֵנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות ירמיהו), כך כינויו גם בתרגום הוולגטה הלטיני: Lamentationes (לָמֶנְטָטִיוֹנֵס, קינות), וכך כינויו גם בספרות חז"ל: "קינות", "ספר קינות" או "מגילת קינות".[2]
הספר מכיל שירות קינה ועוסק בחורבן ירושלים והגליית יושביה. הכותב מקונן על מצבה הנורא של ירושלים בשעת המצור ערב החורבן, על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל יושביה לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוהי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על יושביה בשל חטאיהם ופשעיהם הרבים. ביהדות התקבע מנהג לקרוא את מגילת איכה בציבור בליל תשעה באב.