כהן גדול
תוארו של ראשון הכהנים בעם ישראל, האדם שעמד בכל דור בראש הממסד הדתי היהודי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוא תוארו של ראש הכהנים בעם ישראל. הכהן הגדול עמד בראש הממסד הדתי היהודי החל מייסודו ועד לחורבן בית המקדש השני. ככזה, נבדל משאר הכהנים במעמדו, בהשפעתו הדתית והמדינית, בתפקידיו ובחובותיו הדתיים והפרטיים, ובזכויות היתר הנוספות שקיבל מתוקף תפקידו. בשונה מאחיו הכהנים, לכהן הגדול יוחד לבוש נוסף, הדור, יקר ערך וקשור בסמליות רוחנית ובציוויים דתיים שניתנו בתורה. התואר כֹּהֵן הָרֹאשׁ המופיע בתנ"ך[1] מתייחס ככל הנראה לכהן הגדול.
בתקופות הפרסית וההלניסטית היה הכהן הגדול ממנהיגי העם היהודי תחת השלטון הזר. המקביל במידה מסוימת לתפקידו של 'רב הכהנים' הידוע מכתבי אוגרית. עד לימי יאסון עברה משרת הכהן הגדול בירושה, והמחזיקים בה התייחסו אל אהרן כ"הכהן הגדול הראשון" ואל אלעזר בנו כממשיכו. החל מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל ועד לחורבן הבית השני עבר התפקיד לעיתים בירושה, אך לרוב הוענק כראות עיניו של הממסד הזר השולט בארץ ככלי לשליטה פוליטית ביהודים, ולפעמים אף בתמורה לכסף שניתן לשלטון בתמורה למינוי.