הר מירון
הר בגליל העליון / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הַר מֵירוֹן (בערבית: جبل الجرمق, ג'בל אל־ג'רמק) הוא ההר הגבוה ביותר בשטח ארץ ישראל ממערב לירדן והרביעי בגובהו בישראל כולה.[1] הוא שוכן בין צפת למעלות תרשיחא ופסגתו מתנשאת לגובה של 1,204 מטר מעל פני הים, והיא הגבוהה ביותר ברכס הרי מירון שבגליל העליון.[2] בעבר התנשא ההר לגובה של 1,208 מטר מעל פני הים, אך צה"ל שיטח את פסגת ההר לצורך הקמת יחידת בקרה אווירית והנמיכה במעט.
עובדות מהירות מידע כללי, גובה ...
הר מירון (מימין) והר בר-יוחאי ומורדותיהם השרופים בעקבות מלחמת לבנון השנייה | |
מידע כללי | |
---|---|
גובה | 1,204 מטרים |
מדינה | ישראל ישראל |
מיקום | מרכז הגליל העליון |
רכס הרים | גוש מירון |
מסלול ההעפלה הקל | כביש, צעידה |
קואורדינטות | 32°59′52″N 35°24′47″E |
(למפת ישראל רגילה) |
סגירה
הר מירון הוא אחד האזורים הגשומים ביותר בישראל, בממוצע יורדים בו כ־900 מילימטר גשם בשנה. במרבית החורפים יורד בהר מירון שלג שנערם. ההר מכוסה בחורש ים תיכוני שכולל שיחי אלון, חרוב, שיחי קטלב אדומי גזע ואחרים.
בעקבות מלחמת חרבות ברזל לפני ל"ג בעומר ההר הוכרז כשטח צבאי סגור.