הסתערות משיכות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסתערות משיכות, המכונה גם ריצה בנקאית (באנגלית: Bank run) מתרחשת כאשר לקוחות רבים מושכים את כספם מבנק מכיוון שהם מאמינים שהבנק עלול להפסיק לפעול בעתיד הקרוב. במילים אחרות הסתערות משיכות מתרחשת כאשר, במערכת בנקאית עם רזרבה חלקית (בה הבנקים בדרך כלל שומרים רק חלק קטן מנכסיהם כמזומן), לקוחות רבים מושכים מזומנים מחשבונות בנק במוסד פיננסי בו-זמנית מכיוון שהם מאמינים כי המוסד הפיננסי הוא, או עלול להפוך, לחדל פירעון. הם שומרים על המזומנים או מעבירים אותם לנכסים אחרים, כגון איגרות חוב ממשלתיות, מתכות יקרות או אבני חן. כאשר הם מעבירים כספים למוסד אחר, זה עשוי להתאפיין כבריחת הון. ככל שהסתערות המשיכות מתקדמת היא עשויה להפוך לנבואה המגשימה את עצמה: ככל שיותר אנשים מושכים מזומנים, הסבירות לקריסה עולה, מה שגורם למשיכות נוספות. זה יכול לערער את יציבות הבנק עד לנקודה בה נגמרים לו המזומנים ובכך הוא עומד בפני פשיטת רגל פתאומית.[1] כדי להילחם בהסתערות משיכות, בנק רשאי להגביל כמה מזומנים רשאי כל לקוח למשוך, להשעות משיכות כליל, או לרכוש מיידית יותר מזומנים מבנקים אחרים או מהבנק המרכזי.
פאניקה בנקאית (באנגלית: Banking panic) היא משבר כלכלי המתרחש כאשר בנקים רבים סובלים מהסתערויות בו-זמנית, כאשר אנשים מנסים לפתע להמיר את הפיקדונות המאוימים שלהם למזומן או מנסים לצאת לגמרי ממערכת הבנקאות המקומית שלהם. משבר בנקאי מערכתי הוא משבר בו כל או כמעט כל ההון הבנקאי במדינה נמחק. שרשרת פשיטות הרגל הנובעת מכך עלולה לגרום למיתון ארוך, כאשר עסקים מקומיים וצרכנים מורעבים מהון כאשר מערכת הבנקאות המקומית נסגרת.[2] לדברי יושב הראש לשעבר של הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארצות הברית, בן ברננקי, השפל הגדול נגרם על ידי מערכת הפדרל ריזרב[3] וחלק ניכר מהנזק הכלכלי נגרם ישירות על ידי הסתערויות משיכות.[4] העלות של תיקון משבר בנקאי מערכתי יכולה להיות עצומה, עם עלויות פיסקליות ממוצעות של 13% מהתמ"ג והפסדי תפוקה כלכליים של 20% מהתמ"ג בממוצע, עבור משברים גדולים מ-1970 עד 2007.
נעשה שימוש במספר טכניקות כדי לנסות למנוע הסתערויות משיכות או למתן את השפעותיהן. טכניקות כאלו הן יחס רזרבה גבוה יותר (המחייב את הבנקים לשמור יותר מהעתודות שלהם כמזומן), חילוץ ממשלתי לבנקים, פיקוח ורגולציה של בנקים מסחריים, יצירת בנק מרכזי הפועל כמלווה של מוצא אחרון, הגנה על פיקדונות באמצעות מערכות ביטוח כמו התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות בארצות הברית,[1] ולאחר שהחלה ההסתערות, השעיה זמנית של משיכות.[5] טכניקות אלה לא תמיד עובדות: למשל, אפילו עם ביטוח פיקדונות, המפקידים עדיין עשויים להיות מונעים מאמונות שהם עשויים להישאר ללא גישה מיידית לפיקדונות במהלך ארגון מחדש של הבנק.[6]