הגדה של פסח
חיבור יהודי קדום שנועד להיקרא בליל הסדר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח (בפי יהודי תימן נקראת גם: אגדתא דפסחא[hebrew 1]) היא קובץ מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חז"ל, ברכות, תפילות ופיוטים העוסקים ביציאת בני ישראל ממצרים. היא נועדה להיאמר בליל הסדר כדי לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים, ונקראת "הגדה" על פי לשון הפסוק "והגדת לבנך". קריאת ההגדה לצד סעודת החג היא מנהג מרכזי ביהדות לכל בני המשפחה, בכל הגילאים.
ההגדה כוללת את מצוות ליל הסדר: קידוש ושתיית ארבע כוסות יין, אכילת מצה, מרור, כרפס, חרוסת ואפיקומן כזכר לקרבן פסח. נוהל עריכת הסדר מופיע במשנה, במסכת פסחים, בפרק העשירי.
במשך הדורות התפתחה ההגדה במישור האמנותי, לצד המישור הלמדני-פרשני. תלמידי חכמים הוסיפו בה פיוטים וחיברו עליה ביאורים, בעוד שאמנים יצרו הגדות קלף מעוטרות ומצוירות.[2] כמו כן, בקהילות רבות ההגדה נאמרת בשירה, עם מנגינות מסורתיות וחדשות.[3]