ביטחון לאומי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביטחון לאומי הוא יכולתה של אומה להגן על אזרחיה ועל ערכיה הפנימיים מפני איומים חיצוניים, כגון ארגוני טרור ומדינות עוינות[1]. הביטחון הלאומי מושתת על שלל מרכיבים המקנים למדינה את היכולת להגן על עצם קיומה, על עצמאותה, על חיי תושביה, על שלמותה הטריטוריאלית, על ביטחון הפנים שלה, על מעמדה בקרב אומות העולם, על המאזן הדמוגרפי, על התפיסה האידאולוגית ועל הביטחון היומיומי בגבולות.
ערך מחפש מקורות | |
במקרה של מדינת ישראל, מעמדה במזרח התיכון הוא כזה, ששאלת הבטחון הלאומי עמדה בראש סדרך העדיפויות של כל הממשלות מיום הקמתה, ועוד קודם לכן. משנות ה-50' התפתחו שתי אסכולות בנושא, המקיפות כמה וכמה נושאים הקשורים לבעיית הבטחון הלאומי הישראלי: תפקיד השלום וסיכוייו, הבחנה בין סוגי משטרים בעולם הערבי, תפקיד הנשק הבלתי-קונוונציונלי אם בכלל, אופיו של הצבא והגיוס לצבא, מעמדו החברתי-תרבותי של הצבא ושל שאר זרועות הבטחון, ועוד.[2]