באביזם
דת ששגשגה בפרס ובאימפריה העות'מאנית באמצע המאה ה-19 לאחר שהתפצלה מהאסלאם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
באביזם או "באביות", באביה", "הדת הבאבית" (פרסית: بابیه, آئین بیانی או آیین بابی) היא דת מונותאיסטית ששגשגה בפרס ובחלקים מסוימים של האימפריה העות'מאנית בין השנים 1844–1852 לאחר שהתפצלה מהאסלאם.[1] האמונה הבאבית נוסדה ב-1844 על ידי סיד עלי מוחמד שיראזי, שכינה את עצמו "בּאב" ("שער" בערבית ובפרסית), בשל אמונתו כי הוא השער אל האמאם הנעלם, אמונה המתייחסת לנושא מרכזי בתאולוגיה השיעית. מפרס התפשטה האמונה הבאבית גם ברחבי האימפריה העות'מאנית.
שורשים, סיווג והנהגה | |
---|---|
זרם | דתות אברהמיות |
מקור השם | עלי מוחמד שיראזי, הבאב |
תאריך ייסוד | 23 במאי 1844 |
מייסד | עלי מוחמד שיראזי, הבאב |
בשלב מאוחר יותר, החל הבאב לטעון כי הוא לא רק שער לאמאם הנעלם, אלא כי שער לאלוהות המתגלה ממש. עמדה זו עוררה מחלוקת חריפה עם אנשי דת מוסלמיים והתנגדות עזה מצד השלטונות. חסידי הכת נחשבו על ידי השלטונות המוסלמים לכופרים, הבאב הוצא להורג (1850) והם סבלו רדיפות קשות. לאחר מותו של הבאב, ב-1866 נגלעה מחלוקת בקרב קהילת המאמינים בנוגע לזהות יורשו של הבאב כמנהיג התנועה. מפלג אחד של האמונה הבאבית צמחה האמונה הבהאית, ומן הפלג השני צמחה תנועה המתכנה בפי חבריה באבים-אזלים.