גיבתון צהוב
ציפור ממשפחת הגיבתוניים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גִּבְּתוֹן צָהֹב (שם מדעי: Emberiza citrinella) הוא מין של ציפור ממשפחת הגיבתוניים שמקורו באירואסיה והובא בידי אדם לניו זילנד ואוסטרליה.
גיבתון צהוב | |
---|---|
גיבתון צהוב זכר מתת-המין E. c. citrinella
| |
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | ציפורי שיר |
משפחה: | גיבתוניים |
סוג: | גיבתון |
מין: | גיבתון צהוב |
שם מדעי | |
Emberiza citrinella ליניאוס, 1758 | |
תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של גיבתון צהוב מקייץ
יציב
חורף | |
בישראל הוא מוגדר כחורף לא שכיח בעיקר בצפון הארץ, לרוב באזור הגליל – צפת עד הר מירון, ובגולן, כמו גם בחרמון. תצפיות מועטות יותר דווחו גם באזור השומרון – גוש עציון ונחל רפאים.[2]
רוב הציפורים האירופאיות נשארות באזורי הקינון כל השנה, אך תת-המין המזרחי נודד בחלקו, כאשר חלק גדול מהאוכלוסייה חורפת דרומה יותר. לזכר הצהוב ראש צהוב עז, גב חום מפוספס, על-שת ערמוני וחלקים תחתונים צהובים. הגיבתון הצהוב נפוץ בשטחים פתוחים עם שיחים או עצים מפוזרים, ויוצר להקות קטנות בחורף. שירתו דומה מאוד לזו של קרוב משפחתו הקרוב ביותר - גיבתון לבן-כיפה - איתו הוא יוצר בני כלאיים.
עונת הקינון מתחילה בעיקר באפריל ומאי, כאשר הנקבה בונה קן דמוי כוס מרופד במקום נסתר על הקרקע או בסמוך לה. היא מטילה 3-5 ביצים, שעליהן דוגמת רשת של קווים כהים עדינים. זה המקור לשמה הישן של הציפור - "עפרוני משורטט" או "עפרוני כותב". הנקבה דוגרת על הביצים במשך 12–14 ימים לפני הבקיעה, ומגדלת את הגוזלים עד שהם פורחים 11–13 ימים אחר כך. שני המבוגרים מאכילים את הגוזלים בקן ומגדלים שניים או שלושה מחזורים בכל שנה. מכרסמים או עורבים יכולים לפשוט על הקן, והבוגרים ניצודים על ידי עופות דורסים. הגיבתונים הצהובים ניזונים על האדמה, ובדרך כלל מתלהקים מחוץ לעונת הקינון. תזונתם מורכבת בעיקר מזרעים, אולם בעונת הקינון הם יאכילו את הצעירים בחרקים.
שינויים בשיטות החקלאות הובילו לירידה באוכלוסייה במערב אירופה, אך מספריו הגדולים ותפוצתו הרחבה גורמים לכך שהגיבתון הצהוב מסווג כמין ללא חשש על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע.