אותיות הח"י
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אותיות הח"י הוא הכינוי לשבעה עשר גברים ואישה אחת המוגדרים כמאמינים הראשונים של עלי מוחמד שיראזי, המכונה "הבּאבּ", מייסד התנועה הבאבית, התנועה הדתית אשר קדמה לדת הבהאית. כאשר הבּאבּ נחשב למבשר הראשון ולמניפיסטציה אלוהית ראשונה בקרב המאמינים הבהאים, אשר הופיע לפני בהאא אללה, מייסד הדת. יש לציין שקודם להופעתו של בהאא אללה, התייחס הבּאבּ בכתביו לדמות אשר תחליף אותו, באמצעות הביטוי הנבואי התיאופני "זה שאלוהים יגלה (לאנושות)" (מַן יֻטְ'הִרֻהֻ אללה, בערבית: من يظهره الله; באנגלית: He whom God shall make manifest). בקרב המאמינים הבהאים, ביטוי נבואי זה מתייחס באופן ספציפי להופעתו של הנביא והמנהיג המייסד של דתם, בהאא אללה.
כל שמונה עשר המאמינים הכירו בבאב, הביעו את נאמנותם אליו ואל רעיונותיו, והסכימו שלא לחשוף את זהותו עד לרגע המתאים. הבאב נתן לכל אחד משמונה עשר תלמידים אלו את הכינוי "אותיות הח"י".