תענית
יום צום יהודי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביהדות, תַּעֲנִית היא יום צום בעל משמעות דתית. ישנן שש תעניות קבועות במהלך השנה: יום הכיפורים שהוא חיוב מן התורה ומטרתו תשובה וכפרה על חטאים, תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת שהן תעניות אבל על אירועים מצערים שאירעו בתאריכים אלו, ותענית אסתר שהיא לזכר התענית שהתענו יהודי שושן בעקבות גזירות המן. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות אחרות, באופנים שיחידים או קהילות מחליטים לצום, או באופנים שונים שיש לצום או שראוי לצום בעקבות או לרגל אירועים שונים. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.
ערך זה עוסק בימי צום ביהדות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו תענית (פירושונים).
שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי, ואולי במובן של רצון למענה.[דרוש מקור]