מצוות תלמוד תורה
מצווה ביהדות ללמוד וללמד תורה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מצוות תלמוד תורה היא מצוות עשה מהתורה ללמוד את התורה, שבכתב ושבעל פה, על כל רבדיה, וללמדה לאחרים. על פי מקורות רבים במסורת היהודית, מצווה זו עומדת נגד כל יתר המצוות. נשים אינן מחויבות במצווה זו בשלמותה אלא רק בלימוד ההלכות המעשיות להן.
רב ותלמידיו בישיבה במוסקבה | |
מקרא | דברים, ו', ז'; י"א, י"ט |
---|---|
תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה א' |
משנה תורה | הלכות תלמוד תורה, פרקים א'-ד' |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימנים רמ"ה-רמ"ו |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה י"א ספר החינוך, מצווה תי"ט |
החיוב המינימלי הוא קביעת זמן ללימוד ביום ובלילה ('קביעת עתים לתורה')[1], אולם קיום מצווה זו כראוי, כולל ניצול כל רגע פנוי ללימוד תורה (התמדה) ללא ביטול תורה. כחלופה ללימוד עצמי, יש שהציעו הסכם יששכר וזבולון.
מצווה זו נדחית לצורכי פרנסה או לכל צורך מצווה אחרת אשר אינה יכולה להעשות על ידי אדם אחר. ישנה מחלוקת נרחבת אם מצווה זו מונעת מהאדם ללמוד לימודי חול (למשל מדעים ופילוסופיה), וכן ביחס היהדות לתרבות הפנאי.
לימוד תורה נעשה על ידי לימוד עצמי או על ידי שמיעת שיעור ממלמד או רב, מקום המוקדש ללימוד נקרא בית מדרש או ישיבה. מעמד מיוחד ביהדות יש לתלמיד חכם הבקיא בדיני התורה.