ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
איגוד על של העובדים בישראל בשנים 1920 עד 1994 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל (בקיצור: ההסתדרות הכללית, הסתדרות העובדים או ההסתדרות) נוסדה בשנת 1920 על ידי מפלגות סוציאליסטיות כדי לאגד את העובדים היהודים בארץ ישראל, שכירים למקצועותיהם ועובדים עצמאיים "החיים על יגיעם". עם קום המדינה חלק מפעילות הארגון עברו לאחריות הממשלה והארגון המשיך לפעול כאיגוד פועלים וניהול חלק ממפעלי המשק. בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 נפרדה ההסתדרות ממרבית נכסיה, ובמאי 1994 עברה שינוי כ'הסתדרות העובדים הכללית החדשה' המתמקדת בעיקר בפעילות איגוד עובדים.
ערך זה עוסק בארגון ההיסטורי של ההסתדרות בין השנים 1920–1994. אם התכוונתם להסתדרות העובדים הכללית החדשה מאז 1994, ראו הסתדרות העובדים הכללית החדשה.
ערך זה עוסק בההסתדרות הכללית של העובדים. אם התכוונתם לההסתדרות הציונית העולמית, ארגון גג לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. זרועותיו המבצעות היו המשרד הארצישראלי עד 1929 והסוכנות היהודית עד הקמת המדינה, ראו ההסתדרות הציונית העולמית.
עובדות מהירות מדינה, תקופת הפעילות ...
בית הוועד הפועל של ההסתדרות בתל אביב | |
מדינה | ישראל ישראל |
---|---|
תקופת הפעילות | 1920–1994 (כ־74 שנים) |
סגירה
העיקרון המרכזי שהנחה את מקימיה נוּסח עם הקמתה:
ההסתדרות הכללית מאגדת את כל העובדים החיים על יגיעם מבלי לנצל עבודת זולתם, לשם סידור כל העניינים היישוביים, הכלכליים והתרבותיים של המעמד העובד בארץ לבניין חברת העבודה העברית בארץ ישראל.
— מתוך החלטות ועידת היסוד של ההסתדרות.[1]