ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פילדמרשל ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, KG, GCB, GCH, PC, FRS (באנגלית: Arthur Wellesley, 1st Duke of Wellington; 1 במאי 1769 – 14 בספטמבר 1852) היה איש צבא ומדינאי אנגלי-אירי שידוע כאחד האישים המובילים ביותר בתחום הצבא והפוליטיקה בבריטניה של המאה ה-19. ולסלי כיהן כראש ממשלת בריטניה. התבוסה שהנחיל לנפוליאון בקרב ווטרלו ב-1815 שמה אותו בשורה הראשונה של אנשי הצבא המצטיינים של בריטניה.
דיוקן שצויר על ידי תומאס לורנס ב-1814, לפני קרב ווטרלו | |||||||||||||
לידה |
1 במאי 1769 ממלכת אירלנד דבלין, ממלכת אירלנד | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
14 בספטמבר 1852 (בגיל 83) הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד טירת וולמר (אנ'), הממלכה המאוחדת | ||||||||||||
שם לידה | Arthur Colley Wellesley | ||||||||||||
מדינה | הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת | ||||||||||||
מקום קבורה | הממלכה המאוחדת קתדרלת סנט פול, לונדון | ||||||||||||
השכלה |
| ||||||||||||
מפלגה | המפלגה השמרנית | ||||||||||||
בן או בת זוג | קתרין ולסלי, הדוכסית מוולינגטון (10 באפריל 1806–?) | ||||||||||||
שושלת ולינגטון | |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
חתימה | |||||||||||||
מדינה | הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, אירלנד, ממלכת פורטוגל |
---|---|
כינוי | Nosey |
צאצאים | ארתור ולסלי, הדוכס השני מוולינגטון, לורד צ'ארלס ולסלי |
השתייכות | הצבא הבריטי הצבא הבריטי |
תקופת הפעילות | 1787–1852 (כ־65 שנים) |
דרגה | פילדמרשל |
פעולות ומבצעים | |
עיטורים | |
| |
ולסלי נולד בדבלין למעמד הפרוטסטנטי השליט באירלנד. ב-1787 הוא קיבל מנוי של סגן משנה (Ensign) בצבא הבריטי ושירת באירלנד כשליש האישי של שני לורד לוטננט של אירלנד בזה אחר זה. הוא גם נבחר להיות חבר בית הנבחרים של הפרלמנט האירי. ב-1796 הוא קודם לדרגת קולונל והשתתף, בקרבות בהולנד ובהודו, שם הוא לחם במלחמתה הרביעית של בריטניה בממלכת מייסור והשתתף במצור על סרינגפטם. ב-1799 הוא מונה להיות מושל סריגפטם ומייסור. ב-1802 הוענקה לו דרגת מייג'ור גנרל וב-1803 הוא נחל ניצחון מכריע על האימפריה המראטהית בקרב אסייה.
ולסלי עלה לגדולה כגנרל במהלך מלחמת חצי האי במסגרת המלחמות הנפוליאוניות וקודם לדרגת פילדמרשל לאחר שהוביל את כוחות הקואליציה לניצחון על הקיסרות הראשונה בקרב ויטוריה ב-1813. לאחר יציאתו של נפוליאון לגלות ב-1814, הוא כיהן כשגריר בריטניה בצרפת והוענק לו תואר דוכס. במהלך מאה הימים ב-1815, הוא פיקד על צבא הקואליציה האנטי-צרפתית השביעית, שיחד עם הצבא הפרוסי בפיקודו של גבהרד לברכט פון בליכר, הביסו את נפוליאון בקרב ווטרלו. במהלך הקריירה הצבאית שלו רשם ולסלי שיא כאשר השתתף בכ-60 קרבות.
ולסלי נודע בסגנון הלחימה ההגנתי שלו, שכתוצאה ממנו הוא נחל לא מעט ניצחונות כנגד כוחות צבאיים שהיו עדיפים עליו בגודלם, תוך שהוא ממזער את האבדות בקרב הכוחות שפיקד עליהם. הוא נחשב לאחד מהמצביאים הגדולים ביותר בעלי התפיסה ההגנתית בכל הזמנים ורבות מהטקטיקות ותוכניות הקרב שלו עדיין נלמדות בבתי ספר צבאיים ברחבי העולם.
עם סיום הקריירה הצבאית המפוארת שלו, שב ולינגטון לחיים הפוליטיים. הוא כיהן פעמיים כראש ממשלת בריטניה, מטעם המפלגה הטורית בין השנים 1828 – 1830 ולזמן קצר ב-1834. הוא היה זה שדאג לקבלת חוק ההקלה על הקתולים של 1829, אך הוא התנגד לחקיקתו של חוק הרפורמה של 1832. הוא המשיך להיות אחת הדמויות המובילות בבית הלורדים עד לפרישתו וכן המשיך לשאת בתואר המפקד העליון של הצבא הבריטי עד למותו.