תור הזהב של הרדיו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תור הזהב של הרדיו (באנגלית: Golden Age of Radio), הידוע גם בתור הרדיו של זמנים עברו (באנגלית: Old-Time Radio או בקיצור: OTR), היה עידן בתולדות הרדיו בארצות הברית (אנ') שבו היה אמצעי הבידור הביתי האלקטרוני הדומיננטי. הוא החל עם לידתו של שידור הרדיו המסחרי בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20, ונמשך כשלושה עשורים עד שנות ה-50 של המאה ה-20, כשאז הטלוויזיה החלה להחליף בהדרגה את הרדיו כמדיום המועדף לשידור תסכיתים, וודוויל ותוכניות דרמה.
הרדיו היה אמצעי השידור הראשון. בתקופה זו אנשים התקשרו באופן קבוע לתוכניות הרדיו האהובות עליהם, ומשפחות התקבצו יחדיו להאזין לרדיו הביתי בערבים. על פי סקר משנת 1947 של חברת C.E. Hooper, 82 מתוך 100 אמריקאים נמצאו כמי שמאזינים לרדיו.[1] עבור המדיום החדש נוצרו מגוון מערכים (פורמטים) וסוגות (ז'אנרים) חדשים של בידור, שרבים מהם עברו מאוחר יותר גם לטלוויזיה: תסכיתים, סדרות מסתורין, אופרות סבון, שעשועונים, תוכניות כישרונות, וודוויל רדיו בשעות היום והערב, קומדיות מצבים, שידורי ספורט, תוכניות ילדים, תוכניות בישול ועוד.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלה עלייתה של הטלוויזיה על פני הרדיו כאמצעי השידור הפופולרי ביותר, ותוכניות הרדיו המסחריות עברו לפורמטים צרים יותר שכללו חדשות, שיחות, ושידורי ספורט ומוזיקה. פורמטים ייחודיים נוצרו עבור שידורי דת, רדיו ציבורי שנתמך על ידי מאזינים, תחנות של מכללות להשכלה גבוהה, ועוד.