ששת הגדולים
קבוצת פעילי זכויות האזרח בארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ששת הגדולים (באנגלית: Big Six) הוא הכינוי שניתן לשישה פעילים בולטים, ממארגני המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות שנערך באוגוסט 1963 כחלק ממאבקם של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח. השישה הם: מרטין לותר קינג, ג'יימס פארמר, ג'ון לואיס, א. פיליפ רנדולף, רוי וילקינס וויטני יאנג.[1][2][3]
ג'יימס פארמר התייחס למונח "שישה הגדולים" באוטוביוגרפיה שלו (Lay Bare the Heart - 1985), כמקור להקמתה של המועצה למנהיגות זכויות האדם. הוא לא כלל את א' פיליפ רנדולף ברשימת "ששת הגדולים", במקום זאת כלל את דורותי הייט, נשיאת המועצה הלאומית לנשים שחורות (National Council of Negro Women) כאחת מששת הגדולים. הוא גם ציין כי העיתונות התייחסה לא פעם לקבוצה כ"ארבעת הגדולים", למעט הייט וג'ון לואיס, אותם ייחס לסקסיזם ולהטיה בגילאים, בהתאמה.[4]