שרפת צווי גיוס
פעולת מחאה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שרפת צווי גיוס הייתה פעולת מחאה של אלפי גברים אמריקאים צעירים כחלק מהמחאה נגד המעורבות של ארצות הברית במלחמת וייטנאם. החל ממאי 1964,[1][2] מועמדים לגיוס שרפו את צווי הגיוס שלהם בעצרות והפגנות נגד המלחמה. באוגוסט 1965, כדי להגביל את המחאה,[3] הקונגרס של ארצות הברית חוקק חוק שמרחיב את הענישה לכל מי ש"ביודעין הורס, ביודעין משחית" צו גיוס[4][5] בעקבות החוק, בין השנים 1965 – 1973, 46 גברים הואשמו בשרפת צווי גיוס, מתוך כ-25,000 שעשו כן, במסגרת עצרות שונות וארבעה מקרים הגיעו לבתי משפט.[2] אחד מהם, ארצות הברית נגד אובריאן, הגיע לבית המשפט העליון. שם נטען כי שרפת צו גיוס היא מעשה סמלי של חופש הביטוי, זכות חוקתית המובטחת על ידי התיקון הראשון לחוקה. בית המשפט העליון החליט נגד שורפי צווי הגיוס וקבע שהחוק הפדרלי מוצדק ואין קשר בין המעשה לחופש הביטוי. משפטנים ביקרו את החלטה זו.
באוסטרליה, בעקבות גיוס מוגבר של חיילים ב-1966 בהוראתו של ראש הממשלה הרולד הולט, צווי גיוס נשרפו בהפגנות מחאה המוניות נגד מעורבות אוסטרליה במלחמת וייטנאם. ביוני 1968, ממשלת אוסטרליה החמירה את העונשים הקבועים בחוק הגיוס הנוגעים לשרפת צווי גיוס. המחאה נגד המלחמה נפסקה כאשר נבחרה ממשלה חדשה בראשות מפלגת הלייבור ב-1972 שהסיגה את הכוחות האוסטרליים מווייטנאם וביטלה את גיוס החובה.
לתמונות של שרפת צוו גיוס הייתה השפעה חזקה על הפוליטיקה ועל התרבות האמריקאית.[6] תמונות של שרפת צווי גיוס הופיעו בכתבי עת, בעיתונים, בטלוויזיה וסימנו את החלוקה הפוליטית בין מי שגיבה את הממשל האמריקני ואת מטרותיו הצבאיות ואלה שהיו נגד כל מעורבות אמריקאית בווייטנאם[7] חלק מקמפיין הבחירות של ריצ'רד ניקסון לנשיאות בשנת 1968 התבסס על ההבטחה שהוא ישים קץ לשיטת הגיוס לצבא ארצות הברית (המכונה the draft), וייצר צבא התנדבותי, ובכך ביקש גם לערער את השימוש הסמלי בצווי הגיוס כחלק מהמחאה נגד מלחמת וייטנאם. הנשיא ניקסון אכן שינה את תהליך הגיוס בשנת 1973, ובכך הפך את מעשה שרפת צווי הגיוס לאקט חסר משמעות מעשית; אך המשמעות הסמלית נותרה, והפכה לחלק מהזיכרון האמריקאי.