קיכלי סהרון
מין של עוף / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קִיכְלִי סַהֲרוֹן (שם מדעי: Turdus torquatus) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הקיכליים, הנפוץ בעיקר באירופה. זהו קיכלי בינוני, באורך 23–24 ס"מ באורך ובמשקל 90–138 גרם. הזכר שחור ברובו עם סהר לבן בולט לרוחב חזהו המקנה לו את שמו העברי. הנקבות חומות ועמומות יותר מהזכרים, ומצעירים סימני החזה עשויים להיעדר לחלוטין. בכל רחבי תפוצתו (מלבד האזורים הצפוניים יותר), זהו מין החובב גובה, עם שלושה תת-מינים המקננים בהרים מאירלנד ומזרחה עד איראן. הוא מקנן באזורים הרריים פתוחים עם כמה עצים או שיחים, כולל אברש, מחטניים, אשור, אלפנרוז או ערער. זהו מין נודד, העוזב את אזורי הקינון לחורף בדרום אירופה, צפון אפריקה וטורקיה, בדרך כלל בהרים עם שיחי ערער. התטולה האופיינית מכילה 3–6 ביצים בצבע כחול בהיר או ירקרק-כחול עם כתמים חומים. כשכמעט כל הדגירה מתבצעת על ידי הנקבה, והבקיעה מתרחשת בדרך כלל לאחר 13 ימים. הגוזלים פורחים מהקן לאחר עוד 14 ימים, ונשארים תלויים בהוריהם עד כ-12 ימים לאחר מכן.
קיכלי סהרון | |
---|---|
קיכלי סהרון, זכר מהתת-מין הנומינלי T. t. torquatus, ספרד
קיכלי סהרון, נקבה מהתת-מין הנומינלי T. t. torquatus, ספרד | |
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | ציפורי שיר |
תת־סדרה: | דמויי־דרור |
משפחה: | קיכליים |
סוג: | קיכלי |
מין: | קיכלי סהרון |
שם מדעי | |
Turdus torquatus ליניאוס, 1758 | |
תחום תפוצה | |
מפת התפוצה של קיכלי סהרון, כולל חלוקה לתת-מינים תת-המין T. t. torquatus
תת-המין T. t. alpestris
תת-המין T. t. amicorum
איזורי החריפה | |
הוא אוכל כל, בין השאר חסרי חוליות, במיוחד חרקים ושלשולים, מעט בעלי חוליות קטנים ומגוון רחב של פירות. רוב הציד של בעלי החיים מתרחש על הקרקע. במהלך נדידת האביב ובעונת הקינון, חסרי החוליות מהווים את חלק הארי בתזונתו של הבוגר ושל הגוזלים. בהמשך השנה, הפירות הופכים תופסים נפח גדול יותר, ובמיוחד אלו של הערער המצוי.
עם תפוצה נרחבת ואוכלוסייה גדולה, קיכלי סהרון מוערך ברמת סיכון של "ללא חשש" על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN). ישנם סימנים לירידה במספר מדינות; נחשד כי הסיבות לכך כוללות שינויי אקלים, הפרעות אנושיות וציד. אובדן של עצי ערער עשוי להיות גם גורם באזורים מסוימים. הסכנות הטבעיות כוללות טריפה על ידי טורפים של יונקים ועופות דורסים, ובאופן מקומי ייתכן כי גם תורמת לכך תחרות מצד קיכלים גדולים אחרים, כמו שחרור, קיכלי גדול וקיכלי אפור.
בישראל הוא מזדמן נדיר למדי, בעיקר בסוף הסתיו (נובמבר). מרבית הפרטים הנצפים בארץ משתייכים לתת-המין T. t. alpestris אבל הייתה גם תצפית אחת בתת-המין T. t. amicorum. עד לתחילת שנות ה-90 הוא היה מעט נפוץ יותר.[2]