קו ליי
מושג הלקוח מהפסאודו-מדע המתאר קווים דמיוניים המחברים אתרים שונים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קווי ליי (באנגלית: Ley lines) הם היערכויות לכאורה של תוואי נוף בולטים, אתרים דתיים ומבנים מעשה ידי אדם בקווים ישרים. האמונה הפסאודו-מדעית שקווים אלו אינם מקריים גרמה להעלות השערות כי הם דרכים ישרות עבירות או כי יש להם משמעות רוחנית.
הביטוי נטבע ב-1921 על ידי הארכאולוג החובב אלפרד וטקינס (Alfred Watkins; 1855–1935), שזיהה היערכות בקו אחד של מקומות גאוגרפיים ובעלי משמעות היסטורית, כדוגמת מונומנטים עתיקים, קווי רכס ומעברות. בספריו "שבילים בריטיים מוקדמים" ו"השביל הישר העתיק" הוא שאף לזהות שבילים פרהיסטוריים בנוף הבריטי. וטקינס פיתח אחר-כך תאוריות שההיערכות בקווים אלו נוצרו להקל על מסעות ביבשה באמצעות ניווט על פי קו הראיה בתקופה הנאוליתית, ומסלולים עתיקים אלו שרדו בנוף במשך אלפי שנים.[1] הסופר ג'ון מיטשל החיה את המונח "קווי ליי", כשהוא קושר אותו לתאוריות רוחניות ומיסטיות על ההיערכות בשורה של תוואי נוף כשהוא מתבסס על המושג הסיני של פנג שווי. הוא האמין שרשת מיסטית של קווי ליי משתרעת ברחבי בריטניה,[2] דעה שקידם באופן פעיל כתב העת "צייד הליי" (The Ley Hunter), שנערך באותו זמן על ידי הביוגרף של מיטשל, פול סקריטון (Paul Screeton).
השערת קווי ליי היא סוג של פסאודו-מדע. פיזור אקראי של מספיק נקודות במישור ייצר באופן בלתי נמנע היערכות בשורה של נקודות אקראיות (alignments of random points) באורח מקרי בלבד.