פנאופטיקון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פנאופטיקון (פנ - הכול, אופטיקון - לצפות, להתבונן) הוא מבנה שהגה הפילוסוף המדיני והמשפטן ג'רמי בנת'ם בשנת 1787, כחלק מהצעותיו לרפורמות חברתיות ומשפטיות. זוהי מערכת ארכיטקטונית שתפקידה לארגן ולמשטר את החברה, אותה ניתן ליישם על בתי סוהר, מפעלים, בתי-מחסה, בתי-מקלט ובתי-ספר. עקרון הפעולה של הפנאופטיקון הוא בידוד ומעקב מתמיד.
מישל פוקו תיאר את הפנאופטיקון של בנת'ם כך: "בניין היקפי בצורת טבעת. במרכזו מגדל המנוקב חלונות גדולים הפונים אל פנים הטבעת. המבנה החיצוני מחולק לתאים, רוחבו של כל אחד מהם כעוביו של הבניין. לתאים הללו יש שני חלונות, האחד פונה פנימה כלפי חלונות המגדל המרכזי, ואילו השני פונה החוצה ומאפשר לאור היום למלא את התא. כל שנותר לעשות הוא להציב משגיח במגדל ולאכלס כל תא במטופל, אסיר, פועל או תלמיד. תאורת הגב מאפשרת לעקוב מהמגדל המרכזי אחר הצלליות הקטנות הלכודות בטבעת התאים. בקצרה, זהו היפוך של עקרון הצינוק; אור היום ומבטו של המשגיח לוכדים את האסיר ביעילות גבוהה יותר מאשר החשכה, שסיפקה בסופו של דבר מידה של הגנה."[1]
אף שנבנו רק בתי סוהר ספורים במתכונת הפנאופטיקון, הרעיון השפיע לא מעט על הוגים בדורות הבאים, כמו גם על עיצובו הרדיקלי של כלא פנטונוויל ועל תכנונם של בתי כלא אחרים. הצעתו של בנת'ם שימשה השראה ליוצרים רבים וברבות השנים חרגה מגבולותיה כתוכנית מתאר לבית כלא.