פליקס רבסון
פילוסוף צרפתי (1813–1900). / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זַ'אן גַסְפַּר פֵלִיקְס רַבֵסוֹן-מוֹלְיַן (בצרפתית: Jean-Gaspard-Félix Laché Ravaisson-Mollien; 23 באוקטובר 1813 – 18 במאי 1900) היה פילוסוף צרפתי, "אולי הפילוסוף המשפיע ביותר של צרפת במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה".[1] הוא היה במקור ונשאר ידוע יותר בשם פליקס רבסון.
לידה |
23 באוקטובר 1813 נאמור, בלגיה |
---|---|
פטירה |
18 במאי 1900 (בגיל 86) פריז, צרפת |
שם לידה | Jean Gaspard Félix Laché-Ravaisson |
מקום קבורה | פר לשז |
מקום לימודים | קולז' רולן |
עיסוק | אנתרופולוג, היסטוריון אמנות, ספרן, ארכאולוג, פילוסוף |
מדינה | צרפת |
פרסים והוקרה | קצין גבוה בלגיון הכבוד |
צאצאים | Charles Ravaisson-Mollien, Louis Ravaisson-Mollien |
העבודה המכוננת שלו הייתה De l'habitude ("על ההרגל"; 1838). הפילוסופיה של רבסון היא במסורת הרוחנית הצרפתית (אנ'), אותה יזם פייר מן דה בירן (אנ') (1766–1824) עם המסה "השפעת ההרגל על היכולת לחשיבה" (1802). עם זאת, רבסון פיתח את משנתו בתור מה שהוא כינה 'ריאליזם רוחני' ו'פוזיטיביזם רוחני', ולפי מארק סינקלייר שחקר את התאוריות של רבסון - אפשר לחשוב עליו כמייסד 'בית הספר למקרה אפשרי'.[1] יורשו הידוע והמשפיע ביותר היה אנרי ברגסון, שאיתו ניתן לראות שהמסורת מסתיימת במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, אם כי ניתן לראות ש'שושלת' של "פילוסופיית החיים" הזו חוזרת בסוף המאה העשרים עם ז'יל דלז. רבסון מעולם לא עבד במערכת האוניברסיטה הממלכתית בצרפת, בסוף שנות ה-20 לחייו סירב לתפקיד באוניברסיטת רן (אנ'). בשנת 1838 הוא הועסק כמזכיר הפרטי העיקרי של שר ההוראה הציבורית, והמשיך להשיג תפקידים רמי דרג כמו המפקח הכללי של הספריות, ולאחר מכן אוצר העתיקות הקלאסיות במוזיאון הלובר. מאוחר יותר בחייו מונה לנשיא חבר המושבעים של אוסף הפילוסופיה בצרפת, "תפקיד בעל השפעה ניכרת". רבסון, היה לא רק פילוסוף, קלאסיקאי, ארכיונאי ומנהל חינוכי, אלא גם צייר שהציג תחת השם לאשה (Laché).[1]