עמנואל קרסו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עמנואל קָרָסוֹ (1862, סלוניקי, האימפריה העות'מאנית - 1934, טריאסט, ממלכת איטליה), צאצא משפחה יהודית ספרדית בסלוניקי (כעת ביוון), היה עורך דין וחבר בטורקים הצעירים.
לידה |
1862 סלוניקי, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
1935 (בגיל 73 בערך) טריאסטה, ממלכת איטליה |
מדינה | האימפריה העות'מאנית |
מעסיק | אוניברסיטת אריסטוטלס של סלוניקי |
תפקיד | חבר פרלמנט |
מפלגה | מועצת האיחוד והקידמה, הטורקים הצעירים |
קרסו היה חבר ולפי חלק מן המקורות אף מייסדה ולאחר מכן נשיאה של לשכת הבונים החופשיים "תחיית מקדוניה" ("Macedonian Risorta") בעיר סלוניקי והוא שהתחיל עם תנועת הבונים החופשיים באימפריה העות'מאנית[1]. הלשכות וקבוצות סתר אחרות היו למקום מפגש אוהדי הטורקים הצעירים כולל טלעת פאשה[2]. קרסו גם היה בין ראשוני החברים הלא מוסלמיים באיגוד החופש העות'מאני שלאחר מכן נהיה חלק של מועצת האיחוד והקידמה ונהיה לנציג סלוניקי מטעמה בפרלמנט העות'מאני. הוא סירב להתמנות לממשלה העות'מאנית אך היה אחד משלושת האנשים שהודיעו לסולטאן עבדול חמיד השני ב-27 באפריל 1909 על הדחתו מן הכס.
הוא שיתף פעולה עם ארגונים יהודיים שונים באימפריה וראה ביהודים טורקיים קודם כל טורקים ורק לאחר מכן יהודים. לאחר המלחמה האיטלקית-עות'מאנית השתתף בכתיבת החלטת ועידת שלום על העברת סלוניקי תחת פיקוח בינלאומי[3].
לאחר עלייתו של אטאטורק לשלטון גלה לאיטליה.
נפטר ב-1934 ונקבר בבית הקברות היהודי בארנאוטקוי, פרבר איסטמבול.
עמנואל הוא דוד של יצחק קרסו, מייסד דנונה.