סטרונציום טיטנאט
תרכובת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סטרונציום טיטנאט (נוסחה כימית: SrTiO3, מכונה לפעמים בקיצור גם STO) הוא חומר קרמי בעל מבנה פרובסקיט המורכב מהיסודות סטרונציום, טיטניום וחמצן. התרכובת היא פראלקטרית, ובטמפרטורות נמוכות החומר עובר מעבר פאזה לפאזה פרואלקטרית בעלת מקדם דיאלקטרי יחסי גבוה מסדר גודל של 10,000.
סטרונציום טיטנאט בצורתו הטבעית והנדירה - המינרל טאוסוניט | |
שמות נוספים | STO |
---|---|
כתיב כימי | O₃SrTi |
מסה מולרית | 183.49 גרם/מול |
מספר CAS | 12060-59-2 |
צפיפות | 5.11 גרם/סמ"ק |
מצב צבירה | מוצק |
מסיסות | לא מסיס |
טמפרטורת היתוך |
2,080 °C 2353.15 K |
במשך תקופה ארוכה סברו כי סטרונציום טיטנאט קיים רק בצורתו המלאכותית, עד שבשנת 1982 החומר נמצא גם בצורה טבעית במינרל שנתגלה בסיביר, וזכה לשם טאוסוניט (tausonite). הטאוסוניט הוא מינרל נדיר ביותר ונמצא רק בגבישים זעירים, ולפיכך זה עוסק בחומר המלאכותי כל עוד לא צוין אחרת.
השימושים העיקריים של סטרונציום טיטנאט הם ביישומים אופטיים מדויקים, בנגדים משתנים, בחיקויים ליהלום ובחומרים קרמיים מתקדמים. גבישים יחידים של סטרונציום טיטנאט משמשים כמצע נפוץ לגידול מגוון של חומרים אלקטרוניים מתקדמים ליישומים מחקריים מגוונים. דוגמה בולטת למחקר בתחום זה היא היווצרות של גז אלקטרונים דו-ממדי (2DEG) על פני השטח של סטרונציום טיטנאט כאשר מגדלים עליו שכבה אפיטקסיאלית של לנתנום-אלומינט (LaAlO3) בעלת עובי של ארבעה תאי יחידה או יותר.[1]
אילוח של סטרונציום טיטנאט, למשל על ידי היסודות ניוביום או לנתן מגדילים את המוליכות (מסוג N) של החומר. בדומה לכך, גם פגמים נקודתיים של היעדרויות חמצן בגביש תורמים אלקטרון להולכה ומגדילים את המוליכות מסוג N של החומר. ניתן לגדל שכבות דקות אפיטקסיאליות של סטרונציום טיטנאט במגוון שיטות, כגון PLD, MBE ו-ALD. שכבות דקות כאלה משמשות למחקר בהתקני אלקטרוניקה מתקדמים ולחקר תופעות מגוונות בפיזיקה של חומר מעובה.