נסיך-בישוף
תואר אצולה של בישוף שהוא שליט אבסולוטי על שטח מסוים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נסיך-בישוף (בגרמנית: Fürstbischof) היה בישוף או ארכיבישוף, שבנוסף לסמכותו הרוחנית היה גם השליט האזרחי על שטח, שאותו ניהל כריבון. משום כך הנסיכות או נסיכות-דיוקסיה שנשלטו פוליטית בידי נסיך-הבישוף יוכלו לחפוף באופן מוחלט או במידה רבה את תחום השיפוט של הדיוקסיה שלו, אך חלקים מסוימים ממנה, אפילו עיר מגוריו, יכולים להיות פטורים משלטונו האזרחי, ולקבל מעמד של עיר קיסרית חופשית. אם הסמכות הדתית השלטת היא ארכיבישוף, המונח הנכון הוא נסיך-ארכיבישוף (בגרמנית Fürsterzbischof). המקבילה בכהונה הנזירית היא נסיך-אב מנזר (בגרמנית Fürstabt). נסיך-בישוף נחשב בדרך כלל למונרך נבחר.
במערב, עם שקיעת האימפריה הרומית מהמאה הרביעית ואילך לנוכח הפלישות של הברברים, תפסו לעיתים בישופים נוצרים בערים את מקומו של המפקד הרומאי, קיבלו החלטות על הניהול האזרחי של העיר ופיקדו על כוחות צבא במידת הצורך. יחסים מאוחרים יותר בין נסיך-בישוף לבורגנים היו תמיד עוינים. מכיוון שהערים נהגו לדרוש כתבי זכויות מקיסרים, מלכים או הנסיך-בישופים שלהם והכריזו על עצמם עצמאיים, התגבר החיכוך בין הבורגנים לבישופים.
באימפריה הביזנטית נקטו הקיסרים, שעדיין היו אוטוקרטיים, באמצעים משפטיים כלליים שהקצו לכל הבישופים זכויות ותפקידים מסוימים בממשל החילוני של הדיוקסיות שלהם, אולי כחלק מהרצון להעמיד את הנצרות המזרחית בשירות האימפריה, כשתפקיד הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול כמעט הצטמצם לשר לענייני דת של הקיסר.
מעמד הנסיך-בישוף, ששילב את שני העולמות, נעלם דה פקטו מאזור האימפריה הרומית הקדושה בגרמניה עם פירוקה בשנת 1806. השם שרד בחלק מהדיוקסיות עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. השימוש בתארים "נסיך-בישוף" ו"נסיך-ארכיבישוף", כמו גם השימוש בסימני הכבוד החילוניים הקשורים אליהם (כגון כובע ושלט אצולה של נסיכים) בוטלו רשמית על ידי האפיפיור פיוס השנים עשר בשנת 1951.