ניקול פשיניאן (בארמנית: Նիկոլ Փաշինյան; נולד ב-1 ביוני 1975) הוא מדינאי ועיתונאי ארמני, המכהן כראש ממשלת ארמניה מאז מאי 2018. החל מ-25 באפריל 2021 תפקד כראש ממשלה דה פקטו.[1][2] לאחר ניצחון בבחירות, שב לכהן.
כעיתונאי ועורך נודע בזמנו כיריבה הגדול של מפלגת השלטון בארמניה, המפלגה הרפובליקנית. היה העורך של היומון הליברלי הנמכר ביותר בארמניה[3] Haykakan Zhamanak (זמני ארמניה), אשר היה עיתון מאוד ביקורתי כלפי ממשלות רוברט קוצ'ריאן וסרז' סרגסיאן.[4] כעורך ראשי של היומון מאז 1999, פשיניאן היה התורם החשוב ביותר לשיח בין התנועות השונות אשר התנגדו לשלטון בארמניה שאותו הוקיעו כ"בלתי חוקי". בשנת 2000, הוא הורשע בעוון לשון הרע והוצאת דיבה נגד אנשי שררה שונים.[5] פשיניאן תמך בלבון טר-פטרוסיאן בעת שזה התמודד בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2008.[6] הוא ירד למחתרת זמן קצר לאחר התסיסות הקטלניות בעקבות הבחירות; הוא היה מבוקש על ידי משטרת ארמניה על האשמות בהפרות סדר ורצח. ביוני 2009, הוא יצא ממחבואו והסגיר את עצמו למשטרה. הוא שוחרר לאחר חנינה שהוענקה לאסירים פוליטיים רבים במאי 2011, כמעט שנתיים אחרי שהוא נכלא.
הוא היה חבר מוביל בקונגרס הלאומי הארמני, תנועת התנגדות שהונהגה על ידי הנשיא לשעבר, לבון טר-פטרוסיאן. ב-6 במאי 2012, נבחר כחבר האספה הלאומית של ארמניה. ב-2016 חבר לכמה מנהיגי אופוזיציה לצורך הקמת תנועת ברית המוצא. הוא היה למנהיג תנועת המחאה שפרצה בארמניה ב-2018, שאילצה את ראש ממשלת ארמניה סרז' סרקזיאן ואת ממשלתו להתפטר. ב-8 במאי 2018, קיבל את אמון הפרלמנט כדי להיבחר לראש הממשלה בעצמו.[7] ב-16 באוקטובר 2018 הגיש את התפטרותו, הפך לראש ממשלה זמני עד לקיומן של בחירות כלליות. מוקדמות. בדצמבר 2018 זכה הוא ומפלגתו בניצחון מוחץ.
להנהגתו יוחסו צעדים לקידום הדמוקרטיה, חופש העיתונות, והמאבק בשחיתות, כמו כן צמיחה כלכלית משמעותית.
אולם בשנת 2020 התמודדה ממשלתו עם פריצת מלחמת נגורנו קרבאך מחודשת עם השכנתה אזרבייג'ן, שמעמדה המדיני ,הכלכלי והצבאי התחזק מאוד לאורך שלושים השנים שעברו מתובסתה על ידי הארמנים ב-1994. המלחמה הסתיימה אחרי 44 ימי לחימה ואבדות משמעותיות לארמניה - בנפש, בנכסים ובשטחים. תיווך רוסיה הביא להסכם שביתת נשק תלת-צדדי שנחתם על ידי פשיניאן ב-9 בנובמבר 2020. בעקבות תוצאות המלחמה נחשף פשיניאן להפגנות סוערות ולקריאות להתפטרותו. גם הרמטכ"ל הגנרל גספריאן ו-40 קצינים בכירים דרשו את התפטרותו, פעולה שהוקעה על ידי פשיניאן כ"ניסיון הפיכה". בסופו של דבר הצליח פשיניאן לעמוד בפרץ ולא ויתר על השלטון. ב-25 באפריל 2021 התפטר באופן פורמלי יחד עם חברי ממשלתו לקראת הבחירות הכלליות שהתקיימו ביוני 2021. בבחירות אלה ניצחה מפלגתו והשיגה יותר ממחצית קולות הבוחרים.
החל מ-16 בספטמבר 2022 מכהן פשיניאן כעת במסגרת רוטציה, גם כראש ארגון האמנה לביטחון משותף של רוסיה ומספר מדינות במרחב האירו-אסיאתי שרובן היו בעבר חלק מברית המועצות.
ב-2023 נוכח המתקפה החדשה של אזרבייג'ן בנגורנו-קרבאך שסיפחה בחזרה את חבל זה למדינה האזרית, החליט פשיניאן וממשלו להימנע מלסכן את ארמניה החלשה והמבודדת במלחמה כוללת בינה לאזרבייג'אן ונאלץ להשלים עם קץ השליטה הארמנית על כל שטחי נגרונו קרבאך ועם סיום קיומה של רפובליקת ארצאך.