נבחרת ארצות הברית בכדורגל נשים
נבחרת לאומית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נבחרת כדורגל הנשים של ארצות הברית (הנקראת לעיתים קרובות "USWNT") היא נבחרת כדורגל הנשים הלאומית של ארצות הברית, המנוהלת על ידי פדרציית הכדורגל של ארצות הברית.
מידע כללי | |||
---|---|---|---|
התאחדות | פדרציית הכדורגל של ארצות הברית | ||
השתייכות | CONCACAF | ||
דירוג פיפ"א (15 במרץ 2024) | 4 +2 | ||
- ניקוד פיפ"א | 2,011.20 | ||
- דירוג שיא | 1 (נמדד ביולי 2003) | ||
- דירוג שפל | 3 (נמדד ביולי 2023) | ||
מאמן | ולאטקו אנדונובקי | ||
קפטן | בקי סאוורברון | ||
מירב השערים | אבי וומבאק (184) | ||
מירב ההופעות | קריסטין לילי (354) | ||
אתר רשמי | |||
תלבושת | |||
| |||
משחק בינלאומי ראשון | |||
איטליה 1 - 0 ארצות הברית (ג'סולו, איטליה; 18 באוגוסט 1985) | |||
הניצחון הכי גדול | |||
ארצות הברית 14 - 0 הרפובליקה הדומיניקנית (ונקובר, קנדה; 20 בינואר 2012) | |||
ההפסד הכי גדול | |||
ברזיל 4 - 0 ארצות הברית (האנגג'ואו, סין; 27 בספטמבר 2007) | |||
גביע העולם בכדורגל | |||
הופעות | 8 (הראשונה ב-1991) | ||
ההישג הטוב | מקום ראשון, 1991, 1999, 2015, 2019 | ||
המשחקים האולימפיים | |||
הופעות | 6 (הראשונה ב-1996) | ||
ההישג הטוב | מקום ראשון, 1996, 2004, 2008, 2012 | ||
גביע הזהב לנשים | |||
הופעות | 8 (הראשונה ב-1991) | ||
ההישג הטוב | מקום ראשון, 1991, 1993, 1994, 2000, 2002, 2006, 2014, 2018 |
בעת הקמתה היא הייתה נבחרת כדורגל הנשים המקצוענית הראשונה באמריקה, וכיום היא אחת מנבחרות הנשים הטובות בעולם. הדירוג הנוכחי של נבחרת ארצות הברית ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-4 בעולם, נכון ל-15 במרץ 2024, עלייה של 2 נקודות לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 1 נמדד לראשונה[2] ביולי 2003, והדירוג הכי נמוך 3 נמדד לראשונה[2] ביולי 2023.
הנבחרת זכתה ארבע פעמים בגביע העולם (1991, 1999, 2015 ו-2019); ארבע פעמים במדליית הזהב באולימפיאדה (1996, 2004, 2008 ו-2012), ועשר פעמים בגביע אלגארבה. נבחרת הנערות של ארצות הברית זכתה באליפות העולם עד גיל 19 בשנים 2002, 2008 ו-2012.
במרץ 2004, שתיים מכוכבות הנבחרת, מיה האם ומישל אקרס, נבחרו על ידי פלה לרשימת 125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם, והיו הנשים היחידות ברשימה.
ב-1999 נבחרה הנבחרת כ"ספורטאי השנה" של ספורטס אילוסטרייטד, ועשרים שנה לאחר מכן, ב-2019, נבחרה כ"ספורטאי השנה" של המגזין טיים.[3]