משתמש:Avishay/תחנת החלל הבינלאומית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שגיאות פרמטריות בתבנית:רכב חלל
פרמטרים [ לחץ אטמוספירה, מהירות ממוצעת, נפח, תקופת שהות בחלל, מיקום, סוג המשימה, תקופת שהות מאוישת, מספר הקפות, מספר זיהוי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ אורך חיים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
ארצות הבריתאנגליהצרפתדנמרקספרדאיטליההולנדשבדיהקנדהגרמניהשווייץבלגיהברזיליפןנורבגיהרוסיה | |
סמל פרויקט תחנת החלל הבינלאומית | |
מידע כללי | |
---|---|
סוכנות חלל |
ארצות הברית נאס"א האיחוד האירופי סוכנות החלל האירופית רוסיה סוכנות החלל הרוסית יפן סוכנות החלל היפנית קנדה סוכנות החלל הקנדית |
תאריך שיגור | 1998 - 2011 |
משימה | |
מסלול | מסלול לווייני נמוך |
נטייה | 51.6419 מעלות |
אפואפסיד | 360 ק"מ |
פריאפסיד | 347 ק"מ |
זמן הקפה | 91 דקות |
מידע טכני | |
משקל | 375,727 ק"ג |
אורך | 51 מטר |
רוחב | 109 מטר |
גובה | 20 מטר |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
תחנת החלל הבינלאומית היא כלי מחקר מפותח הנבנה במסלול נמוך סביב כדור הארץ, בגובה ממוצע של כ-400 ק"מ, במימון משותף של חמש סוכנויות חלל שונות: נאס"א, סוכנות החלל הפדרלית של רוסיה, הסוכנות היפנית לחקר החלל, סוכנות החלל הקנדית וסוכנות החלל האירופית.
בנייתה החלה בנובמבר 1998, עם הצבת היחידה הראשונה, זאריה (Zarya), ולוח הזמנים להשלמתה עומד על סוף שנת 2011. התחנה צפויה לפעול עד שנת 2015 לפחות, ואפשרי עד שנת 2020[1][2]. בזכות מימדיה, העולים על כל תחנת חלל שנבנתה עד ימינו, ניתן לראות אותה בעין בלתי מזויינת[3] מכדור הארץ, והיא הלווין המלאכותי הגדול ביותר עד כה שמקיף אותו.[4] התחנה משמשת כמעבדת מחקר המצויה בתנאי מיקרו כבידה, והצוותים בה מנהלים מחקרים בתחומי המדע השונים כגון: ביולוגיה, כימיה, רפואה, פיזיולוגיה ופיזיקה, כמו כן מתקיימות בה תצפיות אסטרונומיות ומטאורולוגיות.[5][6][7] בנוסף, התחנה מספקת סביבה ייחודית לניסויים במערכות חלל הנדרשות לטיסות לירח ולמסעות ארוכים כמו מאדים.[8] התחנה מאויישת כיום בצוותים ומשלחות של אסטרונאוטים וקוסמונאוטים המונים בסך הכל 6 אנשים, ובזכותה קיימת פעילות אנושית רציפה בחלל מה-31 באוקטובר 2000. כך מחזיקה התחנה בשיא הנוכחות האנושית הרציפה הארוכה ביותר בחלל מאז תחנת החלל מיר.[9]
תחנת החלל הבינלאומית היא איחוד של מספר תחנות חלל שתוכננו כמיזמים נפרדים בידי מספר סוכנויות חלל בהן: "פרידום" האמריקאית, "מיר-2" הרוסית, "קולומבוס" האירופאית ו"קיבו" היפנית.[10][11] שורשי המיזם נעוצים בתוכנית מיר ומעבורות החלל בשנת 1994[12], החלו עם שיגור היחידה הראשונה ב-1998 ע"ג הטיל הרוסי, פרוטון,[10] ונמשכו עם שיגור והרכבת חלקים נוספים כמו: יחידות מדוחסות אוויר ותומכות חיצוניות כחלק ממטען מעבורות החלל, טילי פרוטון ומשגרי סויוז רוסים.[11] נכון לפברואר 2011, התחנה מורכבת מ-15 יחידות מדוחסות אוויר, אספקת הכוח לתחנה מתבצעת על ידי 16 לוחות סולריים המותקנים על התומכות החיצוניות ועוד 4 לוחות קטנים יותר המותקנים על היחידות הרוסיות.[13] התחנה נמצאת במסלול שבין 278 ק"מ עד 460 ק"מ, במהירות ממוצעת של 27,743.8 קמ"ש ומשלימה בכל יום 15.7 הקפות סביב כדור הארץ.[14]
תפעול תחנת החלל הבינלאומית נעשית על ידי חמש סוכנויות החלל[15][16] בו זמנית באמצעות מרכזי שליטה ובקרה הנמצאים בכדור הארץ. הבעלות והשימוש בתחנה נוצרה בשורה של הסכמים וחוזים[17] שמאפשרים לסוכנות החלל הפדרלית של רוסיה בעלות מלאה על היחידות שלה,[18] בעוד שאר התחנה נמצאת בבעלות 4 הסוכנויות האחרות ללא הפרדה כלשהי.[17] עלות התחנה כולה מוערכת בכ-100 מיליארד אירו[19] והיא נחשבת למבנה היקר ביותר שנוצר אי פעם.[20] המימון, יכולת המחקר ותפעול התחנה ביעילות, הם קריטים עקב העלויות הגבוהות.[21][22] התחנה מקבלת שירות באמצעות חלליות סויוז, חלליות פרוגרס, מעבורות החלל, חלליות ז'ול ורן ו-H-II Transfer Vehicle[16] ומבקרים בה אסטרונאוטים וקוסמונאוטים מ-15 אומות שונות.[4]