משלחת הכדור הפורח של אנדרה לקוטב הצפוני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משלחת הכדור הפורח של אנדרה לקוטב הצפוני בשנת 1897 הייתה מאמץ כושל להגיע לקוטב הצפוני, והביאה למותם של כל שלושת חברי המשלחת השוודית, סלומון אוגוסט אנדרה, קנוט פרנקל ונילס סטרינדברג. אנדרה, טייס הכדורים הפורחים השוודי הראשון, הציע מסע בכדור פורח מסבאלברד לרוסיה או לקנדה, שאמור היה לעבור, עם מעט מזל, ישר מעל הקוטב הצפוני. התוכנית התקבלה בהתלהבות פטריוטית בשוודיה, מדינה צפון אירופאית שנקלעה לפיגור במירוץ לקוטב הצפוני.[1][2]
אנדרה התעלם מסימנים מוקדמים רבים לסכנות הקשורות לתוכנית שלו. היכולת לנווט את הכדור במידה מסוימת הייתה חיונית למסע בטוח, אך היו עדויות רבות לכך שטכניקת ההיגוי בחבל הגרירה שהמציא הייתה לא יעילה. גרוע מכך, כדור הקוטב Örnen ("נשר") נמסר ישירות לסבאלברד מהיצרן שלו בפריז מבלי שנבדק. כאשר המדידות הראו שהוא דולף יותר מהצפוי, אנדרה סירב להכיר בסיכון.
לאחר שהמריאו אנדרה, סטרינדברג ופרנקל מסבאלברד ב-11 ביולי 1897, הכדור איבד מימן במהירות והתרסק על הקרח לאחר יומיים בלבד. החוקרים לא נפגעו אך עמדו בפני מסע מפרך חזרה דרומה על פני נוף הקרח הסחוף. בלבוש לא מספיק, ללא ציוד והמומים מקושי השטח, הם לא הגיעו למקום מבטחים. כשהחורף הארקטי סגר עליהם באוקטובר, הקבוצה הגיעה בסופו של דבר מותשת אל קוויטייה (Kvitøya, האי הלבן) הנטוש בסבאלברד ומתה שם. 33 שנים נותר גורל המשלחת אחת מהחידות הבלתי פתורות של הקוטב הצפוני. הגילוי המקרי ב-1930 של המחנה האחרון של המשלחת יצר סנסציה תקשורתית בשוודיה, שם ספדו על המתים והתאבלו אבל לאומי.[3]
עם גילוי שרידי המשלחת הם נחשבו לאמיצים והרואיים במעשיהם ויכולת ההישרדות שלהם, אך עם השנים הצטברה ביקורת רבה על אנדרה, חוסר הזהירות שלו וחוסר האחריות בו נקט.
ניסיונות רבים נעשו מאז לברר את סיבת המוות המדויקת של החוקרים וכיום התאוריה הרווחת היא כי שניים מהם נהרגו על ידי דב קוטב והשלישי ככל הנראה התאבד.