מרד היהודים נגד הרקליוס
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מרד היהודים נגד הרקליוס (613-617 לספירה) היה מרד של יהודי פלשתינה הביזנטית נגד הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית (Heraclius), אשר התבטא בסיוע לצבא הפרסי-סאסאני בכיבוש הארץ וביחוד, בכיבוש ירושלים. היה זה המרד האחרון בסדרת מרידות יהודה ברומא וחלק מהמלחמות הביזנטיות-סאסאניות (602-628 לספירה).
מלחמה: מרידות יהודה ברומא | |||||||||||||
תאריכים | 613–617 (כ־4 שנים) | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | ארץ ישראל | ||||||||||||
תוצאה | חידוש ישיבת יהודים בירושלים, לזמן קצר, עד החזרת ההגמוניה הביזנטית | ||||||||||||
| |||||||||||||
לוחמים יהודים ארץ ישראליים חברו לצבא הפרסי, במטרה לשחרר את עצמם ואת ירושלים מהשלטון הביזנטי השנוא עליהם. הצבא הפרסי, בו היו הכוחות היהודיים גורם משמעותי, כבש את ירושלים בתום מצור של כ-20 יום[1] והיהודים קיבלו, לזמו קצר, את השליטה בעיר (614 לספירה). בשנת 630 לספירה, ירושלים עברה שוב לידי הקיסר הביזנטי הרקליוס אך זמן קצר לאחר מכן, (בשנת 634 או 638 לספירה) היא נכבשה על ידי הערבים.
לאורך ההיסטוריה, היו כאלו שיחסו לתקופה זו את חורבן הקהילה הנוצרית על ידי היהודים והסאסאנים לא רק בירושלים, אלא ברחבי פלשתינה כולה. דבר שאפשר, בהמשך, את הצלחת הפלישה הערבית. עם זאת, מחקרים ארכאולוגים מודרניים אינם תומכים בקביעה זו.[2]