ממלכת צ'ימור
ממלכה שפעלה בין המאה ה-10 עד ה-15 בצפון החוף של פרו. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ממלכת צ'ימור (בספרדית: Reino Chimúr) או גם אימפריית צ'ימו (Chimú) הייתה הישות הפוליטית של תרבות צ'ימו, תרבות שהתפתחה בשלהי האלף הראשון לספירה בצפון אזור החוף של פרו של ימינו. תרבות זו הושפעה באופן משמעותי מתרבויות אחרות: "תרבות קחאמרקה" ו"תרבות וארי". הממלכה נוסדה בסביבות שנת 900 לספירה, לאחר דעיכתה של תרבות מוצ'ה שפעלה באותו אזור, והלכה והתרחבה עד שנכבשה על ידי אימפריית האינקה בראשות הקיסר טופאק אינקה יופאנקי בסביבות 1470, חמישים שנה לפני הגעתם של הספרדים לאזור. צ'ימור הייתה הממלכה הגדולה ביותר בתקופת הביניים המאוחרת (1000–1400) של אזור פרו של ימינו, והשתרעה לאורך כ-1,000 קילומטרים של קו החוף של האוקיינוס השקט.
כלי חרס וקרמיקה של צ'ימור, צ'אן צ'אן, לבוש טקסי מזהב, מפה של ההשפעה התרבותית של צ'ימור בתוך פרו | |
ממשל | |
---|---|
משטר | מונרכיה אבסולוטית |
שפה נפוצה | מוצ'יקה (אנ'), קינגנאם (אנ') |
עיר בירה | צ'אן צ'אן |
גאוגרפיה | |
יבשת | אמריקה הדרומית |
היסטוריה | |
הקמה | |
תאריך | בסביבות 900 |
פירוק | כיבוש על ידי אימפריית האינקה |
תאריך | 1470 |
ישות קודמת | אימפריית וארי |
ישות יורשת | אימפריית האינקה |
שונות | |
התרבויות של פרו בשנים 1000–1400. ממלכת צ'ימור בסגול | |
בני תרבות הצ'ימו חיו ברצועה מדברית צחיחה בחוף הצפוני של פרו. הנהרות באזור שמקורם בהרי האנדים חרתו שורה של עמקים ובהם מישורים פוריים, שטוחים מאוד שהתאימו היטב להשקיה. חקלאות ודיג היו שניהם חשובים מאוד לכלכלת צ'ימו.[1]
נראה שהעמקים הראשונים להתאחד לממלכה אחת עשו זאת מרצון, אך עמקי תרבות סיקן (אנ') סופחו באמצעות כיבוש. לפי האגדה נוסדה צ'אן צ'אן, בירת הממלכה על ידי טאייקנמו (Taycanamo), שהגיע לאזור דרך הים. צ'ימור הייתה הממלכה האחרונה שהיה לה סיכוי לעצור את אימפריית האינקה. אבל האינקה בראשות הקיסר טופאק אינקה יופאנקי החלו בכיבוש שטחי הממלכה החל בשנות ה-70 של המאה ה-15 והביסו את צבאו של מינצ'אנקמן, קיסר צ'ימור וצאצא של טאייקנמו. הכיבוש כמעט הושלם כאשר ואיינה קאפאק עלה על כס קיסרות האינקה בשנת 1493.
בניגוד לאינקה, הצ'ימו סגדו לירח והחשיבו אותו חזק יותר מהשמש. מנחות מילאו תפקיד חשוב בטקסים דתיים. חפץ נפוץ למנחות, כמו גם כזה ששימש בעלי מלאכה, היה הקונכייה של צדפת השדרנית, החיה רק במימי החוף החמימים ליד אקוודור של ימינו. לקונכיות השדרנית יוחסו תכונות מגיות של סיוע לדייגים, המטרת גשמים ופוריות. הן זכו להערכה רבה ונסחרו על ידי אנשי צ'ימו, כשסחר בקונכיות מילא תפקיד כלכלי ופוליטי משמעותי באימפריה.[2]
אנשי צ'ימו ידועים בעיקר בזכות כלי החרס המונוכרומטיים הייחודיים שלהם ועיבוד מתכת מעודן של נחושת, זהב, כסף, ארד וטומבגה (אנ') (נחושת וזהב). כלי החרס שיצרו היו לרוב בצורת יצורים או שיש להם דמות אדם היושבת או עומדת על בקבוק בצורת תיבה. הגימור השחור המבריק של רוב כלי החרס של הצ'ימו הושג על ידי שריפה של כלי החרס בטמפרטורות גבוהות בכבשן סגור, מה שמנע מחמצן להגיב עם החימר.