מלכי מוקדון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
במשך כל שנות קיומה, הייתה ממלכת מוקדון מונרכיה. אין מידע מדויק על ייסוד הממלכה, והמידע על המלכים הראשונים הוא חלקי ומעורבב באגדות ומיתולוגיה. מאז המאה ה-7 לפנה"ס לכל המאוחר,[1] נשלטה הממלכה בידי שושלת מלוכה שנקראה "השושלת הארגיאדית". שלטונם של הארגיאדים היה מבוסס בעיקר במרכז הממלכה, בעוד המחוזות ההרריים ומכוסי היערות בצפון ומערב הממלכה נשלטו בידי שושלות מקומיות שלרוב היו קשורות בקשרי דם עם הארגיאדים. להלכה היו שליטים אלו כפופים לארגיאדים, אולם בפועל נאמנותם וצייתנותם השתנתה בהתאם לכושרם של המלכים להטיל את מרותם.[2]
צורת השלטון של המלכים לא השתנתה הרבה מאז התקופה ההומרית. המלך היה נבחר בידי המוקדונים מבין הנסיכים מבני השושלת הארגיאדית, ועם עלותו לשלטון היה המלך מרכז בידיו את כל כוח השלטון. המלך היה אדון הארץ, כהן דת, המפקד העליון של הצבא שופט ראשי וכו'. הוא היה בעליהן של כל האדמות, והאזרחים היו מחויבים בתשלום מס בגין האדמות שעיבדו. המלך לבדו יכל להכריז מלחמה, וחוזים והסכמים נעשו אך ורק בשם המלך. מבין בני האצולה היה בוחר המלך קבוצת נבחרים שכונו "הטיירוי" ("רעי המלך"), והם חיו יחד עם המלך בארמון, שרתו לצדו בצבא והיוו את חוד החנית של חיל הפרשים המוקדוני.[2]
מוקדון נותרה ממלכה שולית יחסית עד עלותו לשלטון של פיליפוס השני, מלך מוקדון, שביסס את שלטונה של מוקדון במרבית יוון. בנו של פיליפוס, אלכסנדר הגדול, הפך את מוקדון לאחת האימפריות הגדולות ביותר בעולם העתיק. אלכסנדר מת ללא יורשים, ועם מותו פתחו מפקדי צבאו, שכונו בשם "דיאדוכים" ("יורשים"), בסדרת מלחמות, שבסופן נפלה מוקדון בידי השושלת האנטיפטרידית, שהוחלפה עד מהרה בידי השושלת האנטיגונידית. שלטונם של האנטיגונידים היה ברוטלי בהרבה מזה של הארגיאדים, אולם תחת הנהגתם הממלכה נותרה יציבה יחסית עד כיבושה בידי רומא בשנת 168 לפנה"ס בתום המלחמה המוקדונית השלישית.