מלחמת האזרחים בגואטמלה
מלחמת אזרחים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת האזרחים בגואטמלה (בספרדית: Guerra civil de Guatemala) התרחשה בין השנים 1960–1996 בין ממשלת גואטמלה לבין קבוצות שמאל מרדניות. המורדים נתמכו על ידי קבוצות של ילידים בני המאיה ואיכרים, המהווים את רוב האוכלוסייה הענייה בגואטמלה. בסיום המלחמה הואשמה הממשלה בביצוע רצח עם כלפי בני המאיה במדינה והפרת זכויות אדם[8]. הסיבה הרשמית לפרוץ המלחמה הייתה חלוקה לא שוויונית של האדמות; תושבים שמקורם באירופה וחברות זרות, כשהבולטת בהן היא חברת הפירות המאוחדת, השתלטו על שטחים רבים בחסות הממשלה והפקיעו בכך כפרים קטנים.
בני מאיה-קואקצ'י נושאים שיירים של גופות מרצח העם לקבורה | |||||
תאריכים | 13 בנובמבר 1960 – 29 בדצמבר 1996 (36 שנים) | ||||
---|---|---|---|---|---|
מקום | גואטמלה | ||||
קואורדינטות | 14°38′00″N 90°30′00″W | ||||
עילה |
סכסוך בעקבות חלוקה לא הוגנת של שטחים (רשמית) דיכוי ורצח עם של עמים ילידים וקבוצות אופוזיציה דה פקטו | ||||
תוצאה | נפילת משטרו של אפראין ריוס מונט | ||||
| |||||
הרקע למלחמה מתחיל שנים רבות קודם לכן. לאחר המהפכה שהתרחשה בגואטמלה בשנת 1944 התקיימו בחירות דמוקרטיות ראשונות במדינה וב-1951 עלתה לשלטון ממשלת שמאל פופולרית. עם זאת, בתמיכת ארצות הברית, בשנת 1954 עלה לשלטון הקולונל קרלוס קסטילו ארמס (אנ') והנהיג משטר צבאי ימני במדינה.
בשנת 1970, יורשו של ארמס, קרלוס מנואל ארנה אוסוריו (אנ'), הפך לראשון בסדרת דיקטטורים צבאיים מטעם מפלגת ה-PID. במשל למעלה מ-12 שנה שלטה המפלגה בגואטמלה באמצעות הונאות בחירות ודיכאה קשות את האוכלוסייה הכפרית. עם זאת, היא איבדה את אחיזתה בפוליטיקה כאשר הגנרל אפראין ריוס מונט, יחד עם קבוצה של קציני צבא זוטרים, תפס את השלטון בהפיכה צבאית ב-23 במרץ 1982. ההפיכה הייתה רגע השיא של מרד ארוך שניהלו הכפריים כנגד הממשלה, אך למרות זאת שלטונו החדש של מונט הביא הרס גדול יותר עבור השכבות העניות[9].
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, הצבא תפס שליטה כמעט מוחלטת על גואטמלה למשך שנים; המשטר הצבאי חדר לכל מערכת פוליטית-חברתית וחיסל אויבים פוליטיים, עיתונאים ואינטלקטואלים[10]. בשלב הסופי של המלחמה הצבא השיג שליטה על כל מובן חברתי-כלכלי-ביטחוני-מדיני וביצע פשעי מלחמה רבים בשכבות המוחלשות[11].
ההערכה היא כי 200,000 איש נהרגו או "הועלמו" על ידי הצבא במהלך שנות השמונים. בעוד שהלחימה התנהלה בין כוחות הממשלה לקבוצות המורדים, הסכסוך התבטא יותר בדיכוי והאלימות החד-צדדית שהפעילה הממשלה כלפי האזרחים מאז שנות השישים ואילך. שירותי הביון הצבאיים וארגון מודיעין המכונה "La Regional" תיאמו ביניהם היעלמויות של אזרחים רבים, רובם חשודים כמורדים אך גם כמשתפי פעולה. למעשה, גואטמלה מחזיקה בתואר המפוקפק 'המדינה הראשונה באמריקה הלטינית שהשתמשה בהעלמה של מתנגדי משטר' - שיטה בה השתמשו מאוחר יותר גם אוגוסטו פינושה בצ'ילה וחורחה רפאל וידלה בארגנטינה.
המספר הכולל של אזרחים נעלמים מוערך בין 40,000 ל-50,000 בתקופה שבין 1966 ועד סוף המלחמה. באזורים כפריים, שהיו המעוזים של כוחות המורדים, המשטר לא טרח לטייח את ההרג של המורדים וטבח עד כלות בכפרים שלמים. בתחילת שנות השמונים, ההריגה הנרחבת של קבוצות אתניות ילידיות נחשבה כבר כרצח עם מבחינת היקפה. מרבית הפרות זכויות האדם נעשו בידיי הצבא, המשטרה ושירותי הביון. קורבנות הדיכוי כללו ילידים, פליטים, אקדמאים ואינטלקטואלים, סטודנטים, פוליטיקאי אופוזיציה שמאלנים, אנשי דת, עיתונאים וחסרי בית[9]. הארגון "Comisión para el Esclarecimiento Histórico" העריך כי כוחות הממשלה ביצעו 93% מהפרות זכויות האדם במהלך המלחמה, ו-3% בוצעו על ידי המתנגדים[12].
בשנת 2009 גזר בית המשפט בגואטמלה עונש מאסר על פליפה קוסאנרו, אשר היה אמון על העלמת המתנגדים. עם זאת, הרשעתו של מונט ברצח עם לקחה זמן רב יותר. בשנת 2013 ניהלה הממשלה החדשה את משפטו של הנשיא לשעבר באשמת רצח עם ורציחת למעלה מ-1,700 בני המאיה בתקופת שלטונו. האישומים בגין רצח עם התבססו על הדו"ח "Memoria del Silencio" אותו חיברה ועדה מטעם האומות המאוחדות. בסופו של דבר נמצא מונט אשם ונגזרו עליו 80 שנות מאסר, כאשר היה כבן 86 משמע מאסר עד סוף החיים[13]. אולם מונט מעולם לא ישב בכלא משום שלאחר המשפט דרש משפט חוזר, מה שאושר על ידי בית המשפט העליון, אך לא הספיק להגיע אליו מכיוון שנפטר מהתקף לב בשנת 2018[14].