לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב
פתגם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
"לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו" הוא פתגם שמקורו בתלמוד, ופשוטו: יצורים (בעלי חיים ואנשים כאחד) שיש ביניהם קרבה ביולוגית או התנהגותית, נוטים לדבוק זה בזה. הביטוי משמש בהשאלה גם לציון נטייתו של פלוני להתחבר עם אנשים מסוגו. המשפט ידוע גם בצורתו הקצרה: "הלך הזרזיר אצל העורב". ביטוי דומה המשמש אף הוא בהשאלה לתיאור רעיון זה הוא: "מצא מין את מינו".[1] בדרך כלל הביטויים האלה משמשים לתיאור קשרים לא רצויים.