כור המצרף
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
על פי הנצרות הקתולית, כור המצרף (בלטינית: Purgatorium) הוא מקום או מצב בו מתבצע מירוק נשמתו של מי שלא חטא חטאי מוות (peccatum mortale). בכור המצרף הנשמה נענשת על החטאים בני הכפרה (peccatum veniale) שחטא האדם בחייו, לפני המעבר לגן העדן. אדם שחטא בחטא מוות לא זכאי למירוק נשמתו בכור המצרף, ונשמתו נדונה לייסורי נצח בגיהנום.
ניתן למצוא אזכורים מוקדמים למקום בו מתבצע מירוק נשמות כבר בכתביו של אמברוזיוס הקדוש. היסודות לאמונה בכור המצרף המתואר כאן הופיעו לראשונה במאה החמישית, בכתביו של אוגוסטינוס. כבר בשלהי המאה השישית, הדוקטרינה (שהתפתחה מעט מאז ימי אוגוסטינוס) אומצה על ידי האפיפיור גרגוריוס הראשון. למרות זאת, היא קיבלה אישור כנסייתי והגדרה רשמית רק בימי הביניים, בשנת 1274, בוועידת ליון השנייה (אנ').
האמונה בכור המצרף הייתה בעלת השפעה רבה בימי הביניים. הנוצרי הממוצע האמין כי באמצעות תפילות, עריכת מיסות, וקניית שטרי מחילה, ביכולתו להציל את עצמו ואת יקיריו מייסורי כור המצרף. הכנסייה טיפחה אמונה זו באמצעות דרשות וספרות ענפה. מוכרות דוגמאות רבות לתיאורי העולם הבא, הכוללות גם את הייסורים העוברים על הנשמות בכור המצרף. אחת היצירות הספרותיות הבולטות ביותר אשר נכתבו בימי הביניים, "הקומדיה האלוהית" מאת דנטה אליגיירי, עוסקת בהרחבה בתיאור כור המצרף.
במהלך ימי הביניים ועד לעת החדשה, האמונה בכור המצרף עמדה במוקדן של מספר מחלוקות תאולוגיות. כתות מינות מסוימות אף הכחישו בשלב מסוים את קיומו של כור המצרף (למשל הוולדנזים והקתרים). בתקופת הרפורמציה, שהתלקחה עקב מחאה על מכירת שטרי מחילה שנועדו לחלץ נשמות מכור המצרף, מתקני הכנסייה דחו את האמונה כנעדרת בסיס בכתבי הקודש.