טריטוריה מאורגנת מאוגדת
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טריטוריה מאורגנת מאוגדת (באנגלית: Organized incorporated territories of the United States) היא שלב בהתפתחות ארצות הברית. זהו שטח מיושב שהוגדר על ידי החלטה של הקונגרס של ארצות הברית כ:
- חלק בלתי-נפרד מהישויות המאוגדות בארצות הברית של אמריקה
- בעל ממשל מאורגן עם הפרדת רשויות לפי פקודת ארגון (Organic act) של הקונגרס.
היה זה שלב בהפיכת שטח מיושב למדינה של ארצות הברית. בניגוד למדינה, טריטוריה מאורגנת מאוגדת נחשבת כנמצאת מחוץ לגבולה של ארצות הברית.
כמעט כל המדינות, פרט לשלוש עשרה המושבות, היו במעמד של טריטוריה מאורגנת מאוגדת או חלק מטריטוריה כזו, לפני שהוכרזו כמדינה.[1] שטחים שהו במעמד זה לאורך פרקי זמן שונים. טריטוריית אלבמה שהתה במעמד זה שנתיים בלבד (1817–1819), בעוד טריטוריית הוואי שהתה במעמד זה במשך 59 שנים (1900–1959) ואילו טריטוריית ניו מקסיקו שהתה במעמד זה במשך 62 שנים (1850–1912).