זרעית השדה
מין של עוף / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זַרְעִית הַשָּׂדֶה (שם מדעי: Alauda arvensis) היא ציפור שיר ממשפחת העפרוניים. זהו מין נפוץ שנמצא ברחבי אירופה והפלארקטיקה עם אוכלוסיות שהובאו בידי אדם לניו זילנד, אוסטרליה ואיי הוואי. זוהי ציפור של שדות ואדמה חקלאית פתוחה, הידועה בשירת הזכר, המתבצעת במעוף מרחף מגבהים של 50–100 מטרים. הזוויגים דומים. היא מפוספסת בחום-אפרפר מלמעלה ועל החזה ויש לה בטן לבנה-כהה.
זרעית השדה | |
---|---|
זרעית השדה בשירה, ביצת פרמפטון, לינקולנשייר, בריטניה
| |
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | ציפורי שיר |
תת־סדרה: | דמויי־דרור |
משפחה: | עפרוניים |
סוג: | זרעית |
מין: | זרעית השדה |
שם מדעי | |
Alauda arvensis ליניאוס, 1758 | |
תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של זרעית השדה מקייצת
יציבה
חולפת
חורפת
פולשת (יציבה)
פולשת (כנראה נכחדה) | |
בישראל היא חורפת במספרים גדולים, בדרך-כלל בלהקות של עשרות ומאות פרטים, בכל החבל הים-תיכוני והערבתי, כולל הר הנגב ושקע הערבה. היא שכיחה במיוחד בעמקים הצפוניים, בשפלה הפנימית ובצפון הנגב. נדידת הסתיו מגיעה לשיאה בסוף אוקטובר ובתחילת נובמבר ואז ניתן לראות להקות של זרעיות בנדידה פעילה סמוך לקו החוף בצפון הארץ ובמרכזה. נדידת האביב מגיעה לשיאה במרץ והיא מורגשת יותר במזרח הארץ.[2]
נקבת הזרעית בונה קן פתוח בשקע רדוד על קרקע פתוחה הרחק מעצים, שיחים ומשוכות. היא מטילה שלוש עד חמש ביצים עליהן היא דוגרת במשך כ-11 ימים. הגוזלים מואכלים על ידי שני ההורים אך פורחים מהקן לאחר שמונה עד עשרה ימים, הרבה לפני שהם יכולים לעוף. הם מתפזרים ומתחבאים בצמחייה אך ממשיכים לאכול מההורים עד שהם מסוגלים לעוף בגיל 18 עד 20 יום. הקנים נתונים לשיעורי טריפה גבוהים מציפורים גדולות ויונקים קטנים. להורים יכולים להיות מספר מחזורי דגירה בעונה אחת.