זמן
תכונה פיזיקלית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זמן הוא הממד הרביעי של המרחב-זמן, מסגרת תאורטית שבתוכה מתרחשים כל האירועים.[1] בחוויה האנושית, הזמן נתפס כרצף של רגעים החולפים מהעבר, דרך ההווה, אל העתיד,[2] ומאפשר את קיומם של אירועים ותהליכים מתמשכים. למרות תפקידו הבסיסי הן במדע והן בחיי היום-יום, הזמן נותר מושג מופשט, כשההיבטים השונים שלו ממשיכים להיות נושא לוויכוח פילוסופי.
בפיזיקה, הזמן מוגדר כ'מדד לכימות תנועה ותופעות פיזיקליות', הגדרה זו אינה מתארת את הזמן עצמו אלא את השימוש שנעשה בו למדידה וכימות. הציטוט המיוחס לאלברט איינשטיין 'זמן הוא מה ששעון קורא' מדגיש את תפקידם המרכזי של שעונים בייצוג הזמן, אף שגם הגדרה זו אינה מתארת את טבעו של הזמן במפורש, היא מצביעה על הקשר ההדוק בין זמן לתנועות פיזיקליות עקביות ויציבות, שמספקות בסיס לכימות ומדידה של פרקי זמן במרחב.
דוגמה קלאסית לייצוג זמן כזה היא תנועת המטוטלת, הנעה במחזור קבוע ומווסתת את הקצב של השעון המכני. השעון 'קורא' את תנודות המטוטלת וממיר אותן ליחידות זמן סטנדרטיות כגון שניות, דקות ושעות, כדי לאפשר מדידה של התרחשויות ואירועים לא קבועים במרחב. במילים אחרות, השעון מודד את הזמן הקבוע של המטוטלת, ובני האדם מודדים זמנים לא קבועים על ידי השוואתם לזמן הקבוע שבשעון. התנודות האחידות והיציבות ביותר המוכרות למדע הן התנודות האטומיות. תדירותן קובעת את יחידת הזמן היסודית ממנה נגזרות כל יחידות הזמן האחרות, והיא משמשת בסיס לפעולתם של שעונים אטומיים מדויקים, המבטיחים דיוק מרבי במדידת הזמן.
יש לציין כי קצב הזמן אינו קבוע באופן מוחלט. הוא מושפע ממהירות התנועה ומעוצמת כוח הכבידה הפועל על הגוף הנע. ככל שהמהירות גבוהה יותר וככל שכוח הכבידה חזק יותר, זמנו היחסי של הגוף הנע איטי יותר בהשוואה לזמן היחסי של גוף נייח בשדה כבידה חלש יותר. עם זאת, בתנאים הרגילים השפעות אלו זניחות כמעט לחלוטין.
ברוב השפות הטבעיות, המונח 'זמן' משמש בהקשרים שונים החורגים מההגדרה המדעית הצרה כמדד לתנועה ותהליכים פיזיקליים. שני השימושים הנפוצים הם: 'זמן' המשמש לתיאור 'פרק זמן', כגון 'בזמן המלחמה'; ו'זמן' המשמש לתיאור 'רגע בזמן', כגון 'זמן הזריחה'. במקרים אלו, המילה 'זמן' משמשת מושג נרדף למילים 'תקופה' ו'מועד' בהתאמה בשפה העברית.