וילקבמבה
בירת מדינת הנאו-אינקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
וילקבמבה (בספרדית: Vilcabamba, בקצ'ואה ובאיימרה: Willkapampa) היא אתר ארכאולוגי הקרוי לעיתים קרובות "העיר האבודה של האינקה". פירוש השם וילקבמבה בקצ'ואה הוא "מישור קדוש".[1] השם המודרני של חורבות האינקה של וילקבמבה הוא "אספיריטו פמפה" (Espiritu Pampa) (בספרדית "מישור הרוחות"). וילקבמבה שוכנת בנפת אצ'אראטה (Echarate) של הפרובינציה לה קונבנסיון (אנ') במחוז קוסקו שבפרו.
חורבות אספיריטו פמפה | |
מידות | |
---|---|
גובה מעל פני הים | 1,458 מטרים |
היסטוריה | |
תרבויות | אינקה |
נבנה | 1539 |
ננטש | 1572 |
סוג | יישוב |
אתר ארכאולוגי | |
מצב | הריסות |
גישה לציבור | כן |
מיקום | |
מדינה | פרו פרו |
מיקום | מחוז קוסקו, פרו |
קואורדינטות | 12°54′14″S 73°12′11″W |
וילקבמבה הייתה בירת מדינת נאו-אינקה בשנים 1539 עד 1572. מדינת נאו-אינקה הייתה המפלט האחרון של אימפריית האינקה עד שנפלה לידי הספרדים ובני בריתם הילידים ב-1572, מה שסימן את סופה של התנגדות האינקה לשלטון הספרדי. לאחר מכן, וילקבמבה ננטשה ומיקומה נשכח. בשנת 1911 פגש החוקר היירם בינגהאם השלישי פרואנים מקומיים שידעו היכן ההריסות, שאותן כינו אספיריטו פמפה. בשנת 1964 זיהה ג'ין סאבוי (אנ') את חורבותיה של אספיריטו פמפה כווילקבמבה האגדית, זיהוי המקובל כיום על הארכאולוגים וההיסטוריונים.[2]
וילקבמבה, או אספיריטו פמפה, שוכנת ליד נהר צ'ונטבמבה (Chontabamba), יובל של הנהר אורובמבה. בירת האינקה כונתה לעיתים קרובות בשם "וילקבמבה העתיקה" כדי להבדיל בינה לבין העיירה "וילקבמבה החדשה", שנוסדה על ידי הספרדים ושוכנת במרחק של 35 קילומטרים בקו אווירי מדרום-מערב לווילקבמבה העתיקה.
בשנת 2010 נמצאו באספיריטו פמפה פריטים השייכים לתרבות וארי ושתוארכו בפחמן-14 לשנת 700 לערך. תגלית זו הצביעה על כך שהאתר יושב הרבה לפני שהפך לבירת האינקה בשנת 1539. נכון לשנת 2013, החקירות הארכאולוגיות של האתר לא הושלמו, וחורבות אספיריטו פמפה אינן נגישות לכלי רכב.[3]