השטחים הכבושים באופן זמני (אוקראינה)
אוקראינה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
"השטחים הכבושים זמנית של אוקראינה" (באוקראינית: Тимчасово окупована територія України) הוגדרו ככאלה בחוק האוקראיני בעקבות הכיבוש הצבאי הרוסי שגרם לאובדן השליטה האוקראינית על חצי האי קרים וחלקים מהמחוזות דונצק ולוהנסק. המצב לגבי חצי האי קרים מורכב יותר מאז שרוסיה סיפחה את השטח במרץ 2014 וכעת מנהלת אותו כשני סובייקטים פדרליים – הרפובליקה של קרים והעיר הפדרלית סבסטופול. אוקראינה ממשיכה לתבוע את קרים כחלק אינטגרלי משטחה, ונתמכת על ידי רוב הממשלות הזרות ועל ידי החלטה 68/262 של העצרת הכללית של האו"ם,[1] אף על פי שרוסיה ומספר מדינות אחרות החברות באו"ם מכירות בקרים כחלק מהפדרציה הרוסית, או שהביעו תמיכה במשאל העם בקרים ב-2014. בשנת 2015, המועצה העליונה קבעה רשמית את 20 בפברואר 2014 כתאריך של "תחילת הכיבוש הזמני של קרים וסבסטופול על ידי רוסיה".[2]
החלקים הבלתי מבוקרים של המחוזות דונצק ולוהנסק מקוצרים בעיקר בתקשורת האוקראינית לשם "ORDLO"[3] (קיצור של Окремі райони Донецької та Луганської областей; בתרגום לעברית: אזורים מסוימים במחוזות דונצק ולוהנסק). המונח הופיע לראשונה בחוק אוקראינה №1680-VII (אוקטובר 2014).[4] מסמכים של פרוטוקול מינסק ושל OSCE מתייחסים אליהם כ"שטחים מסוימים של מחוזות דונצק ולוהנסק" (CADLR) של אוקראינה.[5]
המשרד לשילוב מחדש של שטחים כבושים זמנית הוא המשרד הממשלתי האוקראיני המפקח על מדיניות הממשלה כלפי האזורים.[6] נכון לעכשיו, הממשלה רואה ב-7% משטחה של אוקראינה כשטח תחת כיבוש.[7] החלטה A/73/L.47 של העצרת הכללית של האו"ם, שהתקבלה ב-17 בדצמבר 2018, הגדירה את קרים כנתונה תחת "כיבוש זמני".[8]
הצבא האוקראיני ציין כי הוא מודאג לגבי פריסת טילי השיוט 3M-54 Klub על ספינות הצי הרוסי הפועלות בים אזוב, הסמוך לשטחים הכבושים זמנית. כתוצאה מכך, שני הנמלים הראשיים של אוקראינה בפריאזוביה – מריופול וברדיאנסק, גורמים להגברת חוסר הביטחון.[9] ב-2021, אוקראיניה השיקה יוזמה דיפלומטית בינלאומית בשם פלטפורמת קרים, להשבת יחסי רוסיה-אוקראינה באמצעות היפוך הסיפוח של קרים על ידי הפדרציה הרוסית ב-2014.[10]
שני נמלים ליד ים אזוב, טמריוק וטאגאנרוג, שימשו לכאורה כדי להסוות את מקורם של פחם אנתרציט וגז טבעי נוזלי מהשטחים הכבושים זמנית.[9]