הרקוויאם של ורדי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרקוויאם של ורדי (באיטלקית: Messa da Requiem) היא המוזיקה שג'וזפה ורדי כתב לטקסט הלטיני של תפילת האשכבה הקתולית לעילוי נשמת המת. ורדי כתב את הרקוויאם לזכר המשורר והסופר אלסנדרו מנצוני. מנצוני מת בגיל 89 במאי 1873 וורדי, שהעריץ אותו, הציע באמצעות המו"ל ג'וליו ריקורדי, לראש עיריית מילאנו להשמיע ביום השנה למותו רקוויאם, שיכתוב הוא עצמו. ראש העיר נתן את הסכמתו וביום השנה ניצח ורדי על ביצוע הבכורה של הרקוויאם, שכלל מקהלה מעורבת בת 120 זמרים ותזמורת בת 100 נגנים.[1]
הרקוויאם כתוב לארבעה סולנים (סופרן, אלט, טנור ובס), למקהלה מעורבת ולתזמורת. היצירה הושמעה ראשונה ב-22 במאי 1874, בבזיליקת סן מרקו בוונציה. במשך זמן מה נודע בשם "הרקוויאם של מנצוני". אף כי מטרת חיבורו המקורית הייתה ליטורגית, הרי בימינו כמעט אין מבצעים אותו כמוזיקה כנסייתית אלא בצורה קונצרטית, הנמשכת כ-85 - 90 דקות. המוזיקולוג דייוויד רוזן מגדיר את הרקוויאם כ"יצירה הכוראלית הגדולה המושמעת כנראה בתדירות הגבוהה ביותר מאז כתיבת הרקוויאם של מוצרט".