הרפורמה הגרגוריאנית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרפורמה הגרגוריאנית היא רפורמה הקרויה על שם האפיפיור שהוביל אותה בתחילתה, גרגוריוס השביעי, ומטרתה הייתה לחזק את מעמד מוסד האפיפיורות והקוריה הרומאית כנגד השליטים החילוניים של אירופה וכנגד הבישופים וכן ביעור שחיתויות בכנסייה. הרפורמה החלה עם מינויו של גרגוריוס השביעי לאפיפיור בשנת 1073 ונמשכה גם בתקופתם של ממשיכיו. הרפורמה הייתה מורכבת משורה של מאבקים והחלטות כנגד שחיתות בכנסייה ובישופים סוררים, ובעיקר כנגד השליטים החילוניים של אירופה, במטרה לבצר את עצמאות הכנסייה וכוחה.
הרפורמה הגרגוריאנית עוררה התנגדות רבה ועקב כך נקשרו בה מאבקים שונים בין אנשי כנסייה לשליטים חילוניים. המאבק הידוע ביותר במסגרת רפורמה זו הוא מאבק האינווסטיטורה בין גרגוריוס השביעי לבין היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שנסוב על שאלת סמכות מינוי הבישופים, מאבק זה הביא למלחמות אזרחים בגרמניה ובאיטליה ולמינויו של אנטי-אפיפיור עד לסיומו במאה ה-12. מאבק ידוע נוסף ומאוחר יותר הוא המאבק בין הנרי השני מלך אנגליה לבין הארכיבישוף מקנטרברי תומאס בקט בנוגע לסמכות המשפטית של המלך כלפי אנשי כמורה.