הפלישות היפניות לקוריאה (1592–1598)
שתי פלישות לקוריאה על ידי היפנים במהלך השנים 1592-1596 ו-1597-1598 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפלישות היפניות לקוריאה, הידועות בכינוין מלחמת אימג'ין (בקוריאנית: 임진왜란; בהנג'ה: 壬辰倭亂) ומלחמת צ'ונגיו (정유재란), כללו שתי פלישות צבאיות נפרדות אך קשורות: פלישה ראשונית ב-1592, שביתת נשק קצרה ב-1596, ופלישה שנייה ב-1597. הסכסוך הסתיים ב-1598 עם נסיגת הכוחות היפניים[1][2] מחצי האי הקוריאני לאחר קיפאון צבאי[3] במחוזות הדרומיים של קוריאה.[4]
הפלישות הושקו על ידי טויוטומי הידיושי במטרה לכבוש את חצי האי הקוריאני וסין עצמה, שנשלטו על ידי שושלות ג'וסון ומינג, בהתאמה. יפן הצליחה במהירות לכבוש חלקים נרחבים מחצי האי הקוריאני, אך תרומת התגבורת על ידי המינג, כמו גם שיבוש ציי האספקה היפניים לאורך החופים המערביים והדרומיים על ידי צי ג'וסון (אנ'), אילצו את הכוחות היפנים לסגת מפיונגיאנג והמחוזות הצפוניים. לאחר מכן, כאשר צבאות צדיקים (אנ') (מיליציות אזרחיות של ג'וסון) מנהלות מלחמת גרילה נגד הכוחות היפניים הכובשים וקשיי אספקה שהפריעו לשני הצדדים, אף אחד מהכוחות לא הצליח לצאת למתקפה מוצלחת או להשיג שטח נוסף, מה שהביא לקיפאון צבאי. השלב הראשון של הפלישה הסתיים ב-1596, ואחריו בסופו של דבר משא ומתן לשלום לא מוצלח בין יפן למינג. בשנת 1597, יפן חידשה את המתקפה שלה בפלישה לקוריאה בפעם השנייה.
דפוס הפלישה השנייה שיקף במידה רבה את זו של הראשונה. ליפנים היו הצלחות ראשוניות ביבשה, כשכבשו כמה ערים ומבצרים, רק כדי שנעצרו ונאלצו לסגת לאזורי החוף הדרומיים של חצי האי. עם זאת, הכוחות הרודפים את מינג וג'וסון לא הצליחו לעקור את היפנים מעמדות אלה, שם שני הצדדים שוב ננעלו בקיפאון צבאי של עשרה חודשים.
עם מותו של טויוטומי הידיושי ב-1598, התקדמות מוגבלת ביבשה והמשך הפרעה של קווי האספקה על ידי צי ג'וסון, הכוחות היפנים בקוריאה קיבלו הוראה לסגת חזרה ליפן על ידי מועצת השלטון החדשה של חמשת הזקנים (אנ'). משא ומתן סופי לשלום בין הצדדים התרחש לאחר מכן, ונמשך מספר שנים, והביא בסופו של דבר לנורמליזציה של היחסים.