העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה
תקופת המשלחות לאנטארקטיקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה (באנגלית: Heroic Age of Antarctic Exploration) הייתה תקופה, שראשיתה בסוף המאה ה-19 וסיומה ב-9 בפברואר 1917, כשניצולי המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית של ארנסט שקלטון, ירדו אל החוף בוולינגטון, ניו זילנד.[1][2] ההיסטוריון אנט אלזינגה גורס תאריך מאוחר בהרבה, 1945, משום שלדעתו, מלחמת העולם השנייה הייתה נקודת המפנה בחקר אנטארקטיקה. במהלך תקופה זו נעשתה יבשת אנטארקטיקה למוקד מאמץ בינלאומי, שהביא לחקר מדעי וגאוגרפי אינטנסיבי, כאשר 17 משלחות מחקר יצאו מעשר מדינות לאנטארקטיקה.
המכנה המשותף למשלחות אלה היה מגבלות המשאבים שהיו זמינים לאנשיהן, לפני שפיתוח והתקדמות טכנולוגית בתעבורה ובתקשורת הביאו למהפכה בעבודת הגילוי והמחקר. עד אז, כל משלחת הייתה למעלל גבורה של כוח סבל ועמידות, שהעמידו את צוותה במבחנים עד גבול יכולותיהם הפיזיות והנפשיות, ולעיתים אף מעבר לו. הכינוי "הרואי", שהוצמד לתקופה זו במועד מאוחר יותר, הכיר בתלאות ובמכשולים שחלוצים אלה נאלצו להתמודד עמם, והיו שלא שרדו את הניסיון הקשה; במהלך תקופה זו, נספו 19 חברים במשלחות לאנטארקטיקה.
יתר על כן, התג ההרואי מבטא את הרומנטיקה שבה נהגו בנוף האנטארקטי. חוקרי העידן הזה נטבעו בזיכרון לא רק כמדענים וכימאים; כיצוקים בתבנית אחת - אובייקטיביים ומחושבים, מצד אחד, וגסי הליכות ובלתי מהוקצעים, מצד שני. אדרבא, האנשים האלה זכורים כמשוררים, צלמים ואמנים. ארנסט שקלטון נחשב במקרים רבים לגדול המשוררים מקרב חוקרי אנטארקטיקה. שירו, "סיפור הים" מזכיר את "שירת יורד-הים הישיש" של סמיואל טיילור קולרידג', אף כי מאריי, סקוט, אמונדסן ורבים אחרים תרמו רבות לספרות ולאמנות האנטארקטית. יתרה מזאת, הביטוי האמנותי הזה שזור וכרוך לאין הפרד בלאומיות, שהובילה למלחמת העולם הראשונה, כך שאנשים אלה היו לא רק מגלי ארצות וחוקרים אלא גם גיבורי אומתם. לראיה, השורות הפטריוטיות הבאות, הכלולות ב"סיפור הים" של שקלטון:
מקום שם, על תרנים נרקבים,
התנוססו דגלים לבנים מני אז,
אות הכבוד של חירות האנגלים
על כחול ימים באשר הם.
היכולת לבטא את התרשמותם מן הנוף האנטארקטי מבדילה חוקרים אלה מסתם יורדי-ים ועושה אותם לגיבורי העם, איש איש בארצו.
במהלך המשלחות האלה הגיעו חוקרי הארצות הן אל הקוטב הגאוגרפי והן אל הקוטב המגנטי.[3] כיבוש חלוצי של הקוטב הדרומי הגאוגרפי היה למטרה ראשונה במעלה של כמה משלחות, והצידוק היחיד ליוזמתו של רואלד אמונדסן. עם זאת, זה לא היה ההיבט היחיד של משלחות לקוטב בתקופה זו; משלחות אחרות עבדו להשגת מטרות מוגדרות באזורים שונים של היבשת. כתוצאה מכל הפעילות הזאת, התגלה חלק גדול מקו החוף ומופה, וחלקים משמעותיים של פנים היבשת נחקרו. המשלחות גם צברו נתונים מדעיים ודגימות בכמויות גדולות, שהשתרעו על פני היקף רחב של דיסציפלינות מדעיות, שבחינתם וניתוחם יעסיקו את קהילות המדע בעולם למשך עשרות שנים.