העולם כרצון וכייצוג
ספר מאת ארתור שופנהאואר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
העולם כרצון וכייצוג (בגרמנית:Die Welt als Wille und Vorstellung; מתורגם גם בתור העולם כרצון וכדימוי) הוא חיבור פילוסופי מאת הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר, הנחשב למגנום אופוס שלו. המהדורה הראשונה יצאה לאור בשלהי 1818 (כשהשנה 1819 מופיעה בעמוד השער).[1] מהדורה שנייה בת שני כרכים הופיעה ב-1844: הכרך הראשון היה גרסה ערוכה של מהדורת 1818, ואילו הכרך השני כלל פרשנות על הרעיונות שהובאו בכרך הראשון והתייחסויות להוגים שונים. מהדורה שלישית מורחבת יצאה לאור ב-1859, בשנה שקדמה למותו של שופנהאואר. בשנת 1948, נערכה גרסה מקוצרת על ידי תומאס מאן.[2]
העולם כרצון וכייצוג, מהדורה משנת 1913 | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ארתור שופנהאואר |
שפת המקור | גרמנית |
סוגה | פילוסופיה |
נושא | אפיסטמולוגיה, אונטולוגיה, אסתטיקה, אתיקה |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | 1818 |
מהדורות נוספות | |
מספר כרכים | 3 |
שופנהאואר טען כי החיבור נועד לבטא "מחשבה אחת" מנקודות מבט שונות.[3] החיבור מחולק לארבעה ספרים המכסים ארבעה נושאים: אפיסטמולוגיה, אונטולוגיה, אסתטיקה ואתיקה. בסיום הספר מופיע נספח בשם "ביקורת על הפילוסופיה הקאנטיאנית".
כפי שמעיד שמו, התזה המרכזית של החיבור מבוססת על שני אופני התייחסות לעולם, העולם כ"ייצוג" (Vorstellung) והעולם כ"רצון" (Wille). בהסתמך על האידיאליזם הטרנסצנדנטלי של עמנואל קאנט, שופנהאואר טוען שהעולם שבני האדם חווים סביבם, עולם התופעות (הפנומנה) הכפוף להסתכלות במרחב ובזמן ולקטגוריית הסיבתיות ולעקרון הטעם המספיק, קיים אך ורק כ"ייצוג" המותנה בהכרה הסובייקטיבית. העולם כייצוג אינו קיים כשלעצמו (כלומר, ללא תלות באיך שהוא נתפס כתופעה בתודעת הסובייקט). ההכרה של האדם אודות אובייקטים הוא אפוא הכרה של תופעות בלבד.
לעומת זאת, שופנהאואר מזהה את הדבר כשלעצמו (הנומנה) כרצון, כחתירה עיוורת, בלתי מודעת, חסרת מטרה, נטולת הכרה, מחוץ למרחב ולזמן, ללא אינדיודואציה וריבוי - שהיא המהות הפנימית של הכל. העולם כייצוג הוא רק ה"אובייקטיבציה" של הרצון. בנוסף, שופנהאואר גורס כי האדם משועבד לרצון, שהוא מקור כל הסבל. חוויות אסתטיות, והמוזיקה בפרט, יכולות לשחרר את האדם לזמן קצר מהשעבוד לרצון, אך גאולה אמיתית מהחיים, יכולה לנבוע רק מסגפנות, ומשלילה מוחלטת של "הרצון לחיים". שופנהאואר מציין נקודות השקה מהותיות בין הגותו שלו לבין הפלאטוניזם ולבין פילוסופיה הודית (בעיקר בודות, בבודהיזם ובהינדואיזם).
העולם כרצון וכייצוג סימן את פסגת הגותו הפילוסופית של שופנהאואר; הוא הקדיש את שארית חייו בחידוד, בהבהרה ובהעמקה של הרעיונות המוצגים בעבודה. המהדורה הראשונה נתקלה בשתיקה ציבורית כמעט מוחלטת. גם המהדורה השנייה של 1844 לא הצליחה למשוך עניין רב. באותה תקופה, הפילוסופיה האקדמית הגרמנית שאחרי קאנט נשלטה על ידי האידיאליסטים הגרמנים ובראשם הגל, ששופנהאואר גינה במרירות כ"שרלטן" וראה בו יריב מר. רק ב-1851 עם פרסום אוסף מאמריו Parerga und Paralipomena החל שופנהאואר לראות את תחילתה של ההכרה לה ייחל מרבית חייו.