המשלחת הסקוטית הלאומית לאנטארקטיקה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המשלחת הסקוטית הלאומית לאנטארקטיקה (באנגלית: Scottish National Antarctic Expedition (SNAE), 1902 - 1904), הייתה פרי ארגונו והנהגתו של ויליאם ספירס ברוס, איש מדעי הטבע ולשעבר סטודנט לרפואה באוניברסיטת אדינבורו. אף כי במונחי יוקרה העיבה עליה משלחת דיסקברי של רוברט פלקון סקוט, שיצאה לאנטארקטיקה במקביל אליה, הרי המשלחת הסקוטית השלימה תוכנית מלאה של חקר ארצות ועבודה מדעית. הישגיה כללו הקמת תחנה מטאורולוגית מאוישת, הראשונה בשטחי אנטארקטיקה, וגילוי ארץ חדשה ממזרח לים ודל. אוסף הדגימות הגדול של המשלחת, שכלל דגימות ביולוגיות וגאולוגיות, יחד עם הממצאים ממסעותיו הקודמים של ברוס, הוביל להקמת המעבדה האוקיינוגרפית הסקוטית בשנת 1906.[1]
את רוב שנות ה-90 של המאה ה-19 ניצל ברוס לטובת השתתפות במשלחות לאנטארקטיקה ולחוג הארקטי, ובשנת 1899 היה מדען הקטבים המנוסה ביותר של הממלכה המאוחדת. במרץ של אותה שנה הגיש בקשה להצטרף למשלחת דיסקברי, אך הצעתו להרחיב את תחום עבודתה של משלחת זו למעוין ים ודל, תוך שימוש בספינה שנייה, נדחתה בביטול כ"יריבות זדונית" על ידי נשיא החברה הגאוגרפית המלכותית, סר קלמנטס מרקהם. ברוס הגיב בגיוס מימון עצמאי וזכה לתמיכה וקידום מצד החברה הגאוגרפית המלכותית של סקוטלנד.
המשלחת מתוארת כמי שהייתה, הרבה מעבר לאחרות, "המשלחת המדעית היעילה ביותר בהישגים לעומת עלות והזהירה ביותר בתכנונה בעידן ההרואי". אף על פי כן, ברוס לא זכה לשום אות כבוד או הוקרה רשמי ממשלחת בריטניה, ומחברי המשלחת נשללה מדליית הקוטב היוקרתית, על אף שתדלנות נמרצת. אחרי המשלחת הסקוטית הלאומית, לא יצא ברוס לעוד משלחות לאנטארקטיקה, אף כי הרבה במסעות לחוג הארקטי. התמקדותו במחקר מדעי רציני לא הייתה באופנה בתקופתו, והישגיו, בניגוד לאלה של הרפתקני הקוטב סקוט, שקלטון ואמונדסן, נמחו תוך זמן קצר מן הזיכרון הקיבוצי. יד הזיכרון המתמדת למשלחת הסקוטית היא תחנת החיזוי אורקדאס (אנ'), שהוקמה בשנת 1903 בשם "בית אומונד" על האי לורי (אנ'), מקבוצת איי אורקני הדרומיים, ופועלת דרך קבע מאז.