היסטוריה של הצילום
פיתוח התהליכים שאיפשרו את הצילום והשתלבות הצילום בשדה האומנות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההיסטוריה של הצילום החלה משהושלמו שני מרכיבי יסוד: הראשון הוא הקרנת תמונה על משטח: קָמֶרָה אוֹבְּסְקוּרָה (לִשְכָּה אֲפֵלָה) , השני הוא הגילוי שחלק מהחומרים משתנים כאשר הם נחשפים לאור.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
בסביבות 1717, יוהאן היינריך שולצה לכד אותיות חתוכות על בקבוק של תמיסת הרגישה לאור, אבל הוא כנראה מעולם לא חשב להפוך את התוצאות לעמידות. בסביבות שנת 1800, תומס ודג'ווד עשה את הניסיון הראשון המתועד בצורה מהימנה, אם כי לא מוצלח ללכוד תמונות מצלמה בצורה קבועה. הניסויים שלו אמנם יצרו צילומים מפורטים, אבל וודג'ווד ושותפו האמפרי דייווי לא מצאו דרך לקבע תמונות אלו כך שישמרו לזמן רב.
בשנת 1826, ניספור נייפס הצליח לראשונה לקבע תמונה שצולמה במצלמה, אך נדרשו לפחות שמונה שעות של חשיפה במצלמה והתוצאות היו גסות מאוד. שותפו של ניפס, לואי דאגר המשיך בפיתוח תהליך הדאגרוטיפ, שהפיק תוצאות ברורות ומפורטות. ב-19 באוגוסט 1839 פירסמה האקדמיה למדעים בפריז את פרטי התהליך שדאגר הדגים בפניה. תאריך זה הוא המקובל בדרך כלל כשנת הלידה של הצילום המעשי [1] [2]. כאשר תהליך הדאגרוטיפ המבוסס על מתכת הוצג רשמית לציבור בצרפת, התהליך המתחרה, קלוטיפ, המבוסס על תהליכי הדפסת נגטיב מבוססי נייר ומלח שפותח על ידי ויליאם הנרי פוקס טלבוט כבר הודגם בלונדון. (אבל עם פחות פרסום)[3]. הפיתוחים והחידושים הבאים הפכו את הצילום לקל ונגיש יותר.חומרים חדשים הפחיתו את זמן החשיפה הנדרש למצלמה מדקות לשניות, ובסופו של דבר לשבריר שנייה קטן; מדיות צילום חדשות היו חסכוניות יותר, רגישות ונוחות יותר. מאז שנות ה-50 של המאה ה-19, תהליך הקולודיון עם לוחות הצילום המבוססים על זכוכית הפיק איכות הגבוהה עם אפשרויות ההדפסת העתקים אייכותים רבים, והיה בשימוש נפוץ במשך עשרות שנים. סרטי רול (סרטי צילום) הפכו שימוש מזדמן לפופולרי ונגיש בצבע ובשחור-לבן.
במאה ה-20 הושלמה ההכרה בצילום כענף באמנות ותערוכות צילום הפכו להיות נפוצות במוזיאונים מובילים בעולם וגלריות נחשבות. הדרישה והצריכה של צילומים גדלה בקצב מהיר והתפשטה בכל המגזרים והענפים בחיים, עיתונים, מגזינים, פירסום, אופנה, חוברות, ספרים וכיוצ"ב. ההשפעה של הצילום על החברה גדלה מאד ומשכה גורמים שונים לשימוש מוגבר בצילום לצרכים שונים. במחצית השניה של מאה זו, בהשהיה מסוימת של הזרם הפוסט-מודרני מענפי אומנות אחרים, חדר זרם זה גם לצילום והפך להיות משמעותי (אם לא מרכזי) במחלקות הצילום במוזיאונים (וגלריות) לאומנות עכשווית ובאקדמיה (וכמובן באומנים בוגרי מסלולים אלו). פיתוח מצלמות דיגיטליות בשנות ה-90 חוללה במהרה מהפכה בצילום, למהפכה זו הצטרפו כלים ממוחשבים לעריכת תמונות שהפכו להיות נפוצים יותר ויותר.
בתחילת המאה ה-21, שיטות פוטוכימיות מסורתיות המבוססות על סרטים נדחקו יותר ויותר לשוליים כאשר היתרונות המעשיים של הטכנולוגיה החדשה זכו להערכה רבה ואיכות התמונה של מצלמות דיגיטליות במחיר מתון השתפרה ללא הרף. במיוחד מאז שהמצלמות הפכו לתכונה סטנדרטית בסמארטפונים, צילום תמונות (ופרסום מיידי באינטרנט) הפך לפרקטיקה יומיומית בכל מקום ברחבי העולם. בעשור השלישי הופיע AI בצילום, (זוהי תוכנה שהמפעיל שלה מקליד טקסט מבוקש והתוכנה מיצרת, על פי הטקסט, תמונה שמתחזה לצילום). לכלי זה אין קשר לאומנות אך הוא עשוי/עלול לחדור לעולם הפירסום ודומיו.