הטריטוריה הצפון-מערבית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הטריטוריה הצפון-מערבית לנהר אוהיו או בפשטות הטריטוריה הצפון-מערבית היא טריטוריה מאורגנת מאוגדת של ארצות הברית, שהתקיימה בין 13 ביולי 1787 ל-1 במרץ 1803. שטח הטריטוריה השתרע בין נהר אוהיו ונהר המיסיסיפי לבין גבולה של קנדה. הטריטוריה התפרקה עם הצטרפותה של אוהיו לארצות הברית.
ערך ללא מקורות | |
| |||
תחומי הטריטוריה צבועים בשחור | |||
היסטוריה | |||
---|---|---|---|
הקמה | |||
הקמה | 13 ביולי 1787 | ||
פירוק | |||
פירוק | 1 במרץ 1803 | ||
ישות קודמת |
השמורה האינדיאנית (1763) פרובינציית קוויבק (1763–1791) | ||
ישות יורשת |
אוהיו אוהיו טריטוריית אינדיאנה | ||
שטח בעבר | 670,000 קמ"ר (נכון ל־1787) | ||
אוכלוסייה בעבר | 50,000 (נכון ל־1787) |
במהלך קיומה של הטריטוריה, אושר על ידי קונגרס הקונפדרציה תקנות צפון-מערב (או בשמם הפורמלי והמלא: "An Ordinance for the Government of the Territory of the United States, North-West of the River Ohio" - "תקנות עבור ממשלת הטריטוריה של ארצות הברית, צפון-מערב נהר אוהיו; גם מוכרות כ"תקנות החירות"), שארגנו את תהליך החקיקה והממשל בטריטוריה במשך ימי קיומה. התקנות חזרו ואושרו על ידי הקונגרס של ארצות הברית ב-7 באוגוסט 1789, עם שינויים מזעריים כדי להתאימן לחוקת ארצות הברית.
שטח הטריטוריה הכיל את שטחן של מדינות ארצות הברית כיום: אוהיו, אינדיאנה, אילינוי, מישיגן, ויסקונסין וצפון-מזרח מינסוטה. שטחה הכולל של הטריטוריה היה 670,000 קמ"ר (לשם השוואה, שטחה של מדינת ישראל כולה הוא 22,072 קמ"ר).